שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קע״ה (ה׳)

והנה במ"ש בחק יעקב סימן תס"ב ס"ק ב' דבמעט מ"פ באופן שיש ששים נגד המ"פ לא מקרי מצה עשירה לכאורה אם יש מים עם מ"פ דממהר להחמיץ וא"כ מחמץ דאוסר אף בשא"מ והרי זה מחמץ ובאמת באופן שיש ששים דבטל ואינו מחמץ כלל כגוונא דאיירי בחק יעקב א"כ ל"ש ענין מחמץ אבל כל שאין ששים ל"ש ענין ביטול כלל דמחמץ אף בשא"מ אוסר וכמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' צ"ח והארכתי בזה בתשובה דלכך חמץ אסור אף בשא"מ ובזה יש מקום לומר הא דפריך מר"ע דאמר לשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ומאי קושיא ודלמא ערב מים ולכך לא אמרו לו דבר ואף שהוא לא הזכיר מים מ"מ ר"א ור"י חשבו שערב מים ולא הוה מצה עשירה ועח"י שם וסימן תמ"א ולפמ"ש א"ש דאם ערב מים שוב היה ממהר להחמיץ ול"ש לומר דבטל דהא הוה דבר המחמץ דלא בטל ומים דחשיב לענין מחמץ ה"ה דחשיב לענין מצה עשירה שלא יהיה מקרי עשירה מיהו ז"א דע"כ לא מחמץ דאל"כ הי' אסור בשביל חמץ וע"כ באופן דלא נתחמץ וא"כ שוב הוה מצה עשירה אך נראה לפמ"ש הפר"ח דבמחמץ כל שהי' בו שיעור כדי לחמץ אף שלא נתחמץ אסור ולא בטיל א"כ אף ששמרו מחמוץ ואפה מיד וכחכמים מ"מ כל שהיו בו שיעור כדי לחמץ שוב חשוב ולא בטל וכן יש לומר להיפך דמתוך דחשוב המים לענין שלא יהיה מקרי מצה עשירה ה"ה דחשוב לענין חמוץ וע"ז משני דביו"ט שני מיירי ויש ליישב בזה קושית הפ"י ואכ"מ מיהו בלא"ה י"ל קושית הפ"י דבאמת קשה למה דמשני דמיירי ביו"ט שני א"כ למה נקט שלש להם ביין ושמן ודבש ואף דמעשה שהי' כך הי' מ"מ הי' לו לנקט שלש במ"פ והכל בכלל וע"כ דנקט הני משום דהם מקרי מצה עשירה לא שאר מ"פ ושפיר מקשה הש"ס ועז"א דמ"מ מיירי ביו"ט שני ומעשה שהיה כך היה או כמ"ש למעלה דבזה הוה רבותא טפי ודו"ק.