שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״ע (ג׳)

והנה ביום ג' וארא תרי"ז כ"ג טבת הגיעני שלישית מהרב מוהר"ח הנ"ל דתמוה לו דברי הרמב"ם בחבורו הי"ד פ"ז מביכורים הי"ב בזה במ"ש שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהן מעיסה שלא הורמה חלתה ונותנו באמצע סמוך לעיסת הטהורה ומושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה כדי לתרום מן המוקף וע"ז תמה דאם נותן כביצה באמת נטמאה העיסה השני רק החלה לא נטמאה כיון שנותנה סמוך לטהורה וא"כ קשה למה לי כלל הך נתינה כביצה באמצע הא כשיתן הטמאה ממילא כל הטהורה ג"כ תעשה שני ולא נטמא החלה וגם קשה כיון דהרמב"ם כתב דמושך מן הטמאה לטהורה כדי ביצה וע"ז הדרא קושיא לדוכתא דהוה חיבור כאילו הוא גוף אחד והוה כלה ראשון וכאן ל"ש התירוץ שכתב על התוס' נדה דמיירי בדעתו להפרישן שהרי הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח מטומאת אוכלים דאף בדעתו להפרישן הוה חיבור לשאר טומאות חוץ מטבול יום וחולק על פירוש הר"ש והרא"ש וגם קשה דכאן פסק כר"א ובפ"ה דביכורים פסק דאינה נטלת מן הטהור על הטמא לכתחילה וכתב הכ"מ דפסק כחכמים דפ"ב דחלה גם השגת הראב"ד פ"ז דחלה הוא תמיה דהוא מביא מהש"ס דנטמא החלה פחות מכביצה והלא לדברי הרמב"ם נטמאה כל העיסה גם דברי הכ"מ תמוהים דהוא מביא מערלה דאינו מטמא פחות מכביצה כי שם מבואר דלטמא אחרים בעי כביצה אבל להיות נטמא בכ"ש הוא והנה באמת שהתמיהות גדולות מכל צד ומה שחכם אחד רצה לומר דכוונת רבינו שנוטל מהטהורה כביצה ויפה כתב מעלתו שזה טעות גדול הנה אף דבש"ס אמרו ג"כ כביצה ל"ק דאפשר לומר דמן העיסה הטהורה נותן כביצה באמצע וא"כ הכביצה היא שני ואינו מטמא החלה אבל להרמב"ם דמפרש דמושך מן הטמאה כביצה א"כ מה נ"מ במה שנותן כדי חלה באמצע והא כביצה מטמא העיסה כלה. והנה בספר חלת לחם הנ"ל הרגיש ג"כ בזה וכתב בזה ליישב ולא ידעתי כוונתו כלל ומה שנראה לי בזה דהנה הטעם דאין נטלין מן הטהור על הטמא לכתחלה כמ"ש רבינו פ"ה מביכורים הי"ד נלפע"ד דהנה זה רבות בשנים אשר הראתי מדברי רש"י בנדרים דף מ"ד דמה דאין תורמין מהפטור על החיוב הוא משום דנראה כפודה הקדשו במעות ותרומה ומעשרות אין להם פדיון ולכך גם מהחיוב על החיוב צריך להיות מן המוקף ע"ש ולפ"ז נלפע"ד דלכך מן הטהור על הטמא אין נוטלין חלה דנראה בשביל דהוא טמא ואינו ראוי לאכילה פודהו בטהור וכמו שפודין פסולי המוקדשין ולפ"ז כאן דנוטל כדי חלת שתיהן מן העיסה שלא הורמה חלתה ונותנו באמצע סמוך לטהורה ועכשיו לא יאמרו שפודה הטמאה דהרי פודה גם הטהורה ונוטל חלה מעיסה חדשה שלא הורמה חלתה ואדרבא מונח באמצע סמוך לטהורה ולכך מושך הטמאה לטהורה שלא יהיו נראה כחלוקה ויטעו שלוקח רק עבור הטמאה לבד לכך מושך מן הטמאה לטהורה שיהיה מן המוקף וזהו עיסה אחת וא"כ שוב הוא נוטל על הטהורה ג"כ ואין שום חשש אמנם מה שהקשה דאם נותן כביצה נטמא כל העיסה והוה חיבור ול"ש תירוצו נלפע"ד פשוט דהרמב"ם ס"ל דנגיעה סגי ולא בעי נשיכה ואף דרש"י ותוס' נחלקו אי בנגיעה מצטרף לטומאה ושיטת התוס' דבעי מחובר הנה בזה שמושך מן הטמאה על הטהורה חשוב חיבור אך לפי מה שנראה מהתוס' חולין דף קי"ח דכל שמחובר קצת אף שהיה ניתק אם היו מגביהין האחרת חשיב חיבור עיין מלמ"ל פ"ד מט"א ה"ג היינו דוקא מה שהוא מחובר חשיב חיבור אבל כל העיסה שאינו מחובר ובודאי אם היה ניתק הטהורה היה ניתק גם הכזית המחובר פשיטא שכל שאר העיסה שאינו מחובר ל"ח חיבור כלל ונשארה טהורה ומ"מ מוקף מקרי כיון שעכ"פ כזית מחובר להטהורה ודו"ק.