שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קס״ז (ג׳)

ובגוף הקושיא שהקשה התפארת למשה דמה חילוק יש בין כשעושה לעצמו או שעושה לאחרים לפע"ד נראה דבר נכון דהרי באמת תורם משלו על של חברו הוא בעיא בש"ס נדרים אי נימא כיון דזכות הוא א"צ דעתו או דלמא כיון דמצוה היא לא מועיל וא"כ אף דקי"ל כל שהוא זכות לו יכול לתרום היינו בדבר דכבר נתחייב בתרומה או חלה א"כ לא יוכל לאכול בלי חלה שפיר אמרי' דזכות הוא לו אבל כאן בעושה עיסה ע"מ לחלקה בבצק אם כן כיון דשדעתו לחלקה לא נתחייבה בחלה א"כ כשנותן לאנשים פחות פחות מכשיעור אם כן שוב אסור לתרום שלא מדעתו של חברו דדלמא ירצה חברו לצרפו עם שיעור חלה ויתקנו וא"ל דזכות הוא לו ונעשה שלוחו שלא מדעתו דז"א דאם נימא דפטור שוב כעת אין לחברו שום נחותא דאדרבא אם נפטרה כל שאין בו כשיעור מה בצע לחברו במה שזה תורם עליו ואדרבא חוב הוא לו דשמא ירצה לצרפו שיהיה בו כשיעור ויעשה המצוה לעצמו ולכך אסור לתרום לאנשים אחרים אבל לעצמו שפיר יכול לתרום ואף שדעתו לחלקה מ"מ כבר נתחייבה והיאך יחלקה כדי לפטור עצמו ואסור לאפות קבין קבין מכ"ש באם עשה כבר עיסה למה יהיה רשאי להפקיע המצוה הא אם לא יחלקה יתחייב ואף די"ל דהא בשעת החיוב בעת הגלגול הי' דעתו ע"מ לחלקה מ"מ לא גרע מהא דאסור לאפות קפיזא קפיזא מכ"ש בזה דלמה יהיה דעתו לחלקה ואף דמ"מ הי' דעתו כן אף שעשה איסור מ"מ פטור מהחלה אפשר דעשו חז"ל תקנה שלא יפקיע כל אחד מהחלה וחייבו ומעתה נ"ל ברור דזה דוקא אם לאחר החילוק היה באמת חייב בחלה רק שע"י החילוק פטרו מחלה אבל כאן שבאמת ורמשיי"ש פטור מהחלה שהיא סופגנין רק שכל שתחלתו עיסה אף שסופו סופגנין חייבים בחלה אבל כל שתחלתו נעשה ע"מ לחלק א"כ שפיר יכול לחלקו דא"ל שמפקיע ממצות חלה דהא בעת שמחלקו יהיה באמת פטור מדין חלה ועיקר החיוב הוא בשביל שתחלתו עיסה אבל בכה"ג שתחלת העיסה נעשה לחלק אם כן אין עליו שום חיוב כלל וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הגאון התנא מהראו"ו ז"ל שהקשה בביאוריו על המשניות מהא דאמרו פ"ק דחלה חלות תודה ורקיקי נזיר אם עשאן למכור בשוק חייב בחלה וקשה הא חלת תודה היו נעשה ג' ג' מעשרון ואם כן הוה כמחלקה בבצק ולפמ"ש א"ש דשם כל הטעם דחייב בחלה דאז אם לא מזדבני בשוק יהיה שלו ולפ"ז שוב שפיר יכול לתרום דא"ל דהוה תורם משלו על של חברו דז"א דהא הוא תורם בשביל עצמו ומיגו דזכי לנפשיה שפיר זוכה לאחרים ג"כ ודו"ק היטב. ובזה מובן היטב החילוק שבין נחתום לבעה"ב דבנחתום דעושה למכור בשוק ואם לא יזדבן בשוק יהיו שלו שוב שפיר יכול לתרום ודו"ק והנה במה שחלקו האחרונים בין כשעושה לעצמו או שעושה לאחרים לכאורה מפורש דלא כדבריהם בירושלמי דהרי אמרו בירושלמי והובא בראב"ד פ"ו מביכורים הלכה י"ט אתתא אתי ושאלה בגין דאנא בעי למעבד עסת אטרונא מהו דנסיבנא ותהא פטורה מן החלה אתי שאל לאביה א"ל אסור שמא תמלך לעשות עיסה ומזה למד הראב"ד דלא קי"ל כהך דעושה עיסה ע"מ לחלקה בבצק דפטורה שמא ימלך ולא יחלקה ועיין כ"מ שם ואם איתא הא אשה לגבי עצמה אף ע"מ לחלקה בבצק חייבת וה"ה בזה וע"כ דאין חילוק והיא קושיא גדולה על דעתם אמנם לפמ"ש באמת יש ליישב קושית הראב"ד מהירושלמי דשם ברצונה לעשות אטרוני דהיינו סופגנין א"כ בכה"ג אף לעצמה יכולה להפקיע המצוה ולכך הוצרך לאסור שמא תמלך לעשות עיסה משא"כ בע"מ לחלקה כיון שבעצם היא חייבת בחלה רק ע"י החילוק אתה רוצה להפקיע המצוה עשו חז"ל תקנה בזה שוב ראיתי בר"ש פ"ק דחלה משנה ה' והובא ברא"ש הלכות חלה ופ"ב דפסחים דשיטת הר"ש דכל שעשה עיסה מתחלה ע"מ לעשות סופגנין דפטור וכמו בעשה עיסה ע"מ לחלקה בבצק דפטור לר"י וה"ה בזה ולפמ"ש אף אם נימא כר"ל דעושה עיסה ע"מ לחלקה בבצק דחייב היינו משום דהעיסה כמו שהיא רך לחלקה אבל בסופגנין הרי אין עליו תורת לחם אם כן כל שהי' דעתו על מנת לעשות סופגנין אפשר דפטור לכ"ע ואף אם נימא דבזה ג"כ חייב דשמא ימלך לעשות עיסה עכ"פ כשהן סופגנין ואין בהם כשיעור נלפע"ד דודאי מהראוי לפטור אף באותו איש בעצמו וזהו ספיקו של הר"ר יחיאל בתוס' ברכו' הנ"ל ובזה יתיישב הקישור בדברי התו' בברכו' שאחר שהביאו דברי ר"ת דתחלתו עיסה וסופו סופגנין דחייב והיינו אף בעש' עיס' בתחלתו ע"מ לעשו' סופגנין לזה כתבו דנסתפ' הרר"י אף דחייב בזה מ"מ באין בהם כשיעור בודאי הוה כעוש' עיס' ע"מ לחלק' בבצק ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים. אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בירושלמי פ"ד דחלה שאמר יש דברים שהם חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה ומפרש חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום דתנינן שהן של אשה אחת מב"מ חייב ושא"מ פטור ואינן חיבור בטבול יום דתנינן המכניס חלות ע"מ להפרישן ונשכו בש"א חיבור בטבול יום וב"ה אומרים אינן חיבור ומצאתי בספר חזון נחום הספרדי בסדר טהרות בפ"א דטבול יום שהביא הירושלמי הנ"ל ותמה ע"ז דמה ענין זה לזה הא כל הטעם דמב"מ הוה חיבור בחלה הוא משום דסתם אשה אחת ומין אחד אינה מקפדת והרי שם בטבול יום הוא מקפיד דהרי דעתו להפריש והרי במשנה ב' בטבול יום מבואר דאם הכניס ע"מ שלא להפריש דהוה חיבור ולפע"ד לק"מ דהרי כל שהן מין אחד א"צ לא נשיכה ולא נגיעה כל שאיכא בכל אחת שיעור המבואר סי' שכ"ה ס"ב והרי כאן אף בנשיכה פליגי שהוא חיבור גמור ואפ"ה ס"ל לב"ה דאינו חיבור ע"כ דטבול יום שאני ומזה ראיה לפירוש הר"ש דס"ל דגם בחלות מודו ב"ה דלענין שאר טומאות הוה חיבור ורק בטבול יום נחלקו ומטעם דטבול יום הואיל דאינו מחוסר אלא הערב שמש לכך הקלו כמ"ש הרמב"ם אבל הרמב"ם דכתב דבחלות הקלו אף בשאר טומאות יקשה דלמה נימא כן הא זה גופא חידוש דהרי בחלה הוה חיבור אף בלא נגיעה ונשיכה וגם מפשטת לשון הירושלמי יש ראיה דלא כהרמב"ם דלהרמב"ם היה לו לומר דחלה חלוק מטבול יום ומשאר טומאות דדוקא טבול יום הקלו והנה הירושלמי מפרש דחיבור בטבול יום ואינו חיבור בחלה דתנן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקיפה נגע טבול יום בהקיפה חתיכות טהורות הא שאר כל הקיפה חיבור ואין סופו לחתכו אין חיבור בחלה דאמר ר"י עושה עיסה ע"מ לחלקה בבצק פטור מן החלה ובחזון נחום שם הקשה דלהירושלמי דזה מקרי סופו לחתכו א"כ יקשה משניות אהדדי דהרי במכניס חלות ע"מ להפריש לא הוה חיבור לב"ה ולפענ"ד נראה ליישב דל"ד דאם החלות הן מפורדת כל אחד בפ"ע רק שהוא כנסם ביחד וכל שדעתו ע"מ להפריש לא הוה חיבור לב"ה ונשארו כמו שהיה אבל כאן הקיפה זה דרכו להיות על הבשר רק שע"י האור תהיה נפשר אבל עכ"פ ל"ש לומר דהוה כמפורד הואיל שסופו להיות נפרד ולכך קאמר הירושלמי דעכ"פ הוה כמו ע"מ לחלק בבצק דהרי סופו להיות נפרד אף שכן דרכו להיות נקבץ עד שיבא בתוך האש והרי העיסה ג"כ בודאי הוא עיסה אחת מ"מ כל שדעתו לחלק בבצק הוה כמפורד לענין חלה וה"ה בזה דעכ"פ סופו להיות נפרד ודו"ק היטב. והנה במה שנחלקו בסוטה שם לענין אם מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ועיין ברמב"ם פט"ז מט"א שהרמב"ם כפי פשטת הלשון משמע דס"ל דמותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ואף לטמא אותם בידים ואני תמה שכלם לא העירו מהא דאמרו בסנהדרין דף ה' דרבי ראה שהיו מגבלין עיסותיהם בטומאה ואמרו לו דמי צבעים אינו מכשיר ומזה תימה דהא מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ואף לטמא בידים מותר ואף לפמ"ש רש"י שם דבעכו היה המעשה אף בזה לא יועיל דאף בא"י גמור מותר לטמאות והנראה בזה דהנה התוס' בע"ז דף ט"ו כתבו דכל שהוא צריך להפריש מהם תרומה ודאי אסור ועיין תוס' יו"ט פ"ה דשביעית בסופו שדעתו דגם הרמב"ם מסכים לזה וצ"ע שלא הזכיר דברי התוס' בע"ז הנ"ל מה שנחלקו רש"י ור"ת וא"כ שם לטמאות בידים ודאי אסור לכך שאל אותם כנלפע"ד אבל הדבר תמוה מדוע לא הרגישו בזה בתוס' ופוסקים והנה אחר זמן רב ל"ב בעומר שנת תרי"ב ה' אמור אמרתי לעיין במה שנשאלתי באחד שקנה על שבת שני חלות הנשוכים זה בזה כמו שדרכן להיות אם נחשבו לשני חלות לענין לחם משנה או דלמא צריך להפרידם עד שיהיו שתי חלות וכמדומה שכבר כתבתי בזה וכעת נ"ל כיון דהנשיכה היה דעתו על מנת להפרידם שהרי אפה להפריד זה מזה ולמכור אחת אחת ואטו היה דעתו שימכרם דוקא ביחד וגם בעה"ב לעצמו פשיטא דלא היה דעתו שיתחברו ולא יפרידם בעת אכילה וא"כ פשיטא דלא נחשב כמו מחובר יחד לענין לחם משנה וכמו המכניס חלות ע"מ להפריש דב"ה אומרים שאין חיבור ועיין בהרי"ט אלגזי על הלכות חלה להרמב"ן דף נ"ב בדפוס פ"ב שהאריך בענין זה ולא נפניתי כעת לבאר הך דטבול יום ודו"ק. והנה הגאון החסיד מהרא"ו ז"ל הקשה מהא דעשאן לעצמו דחייב והרי שם היו חלות תודה וחלקן לארבעים ואפ"ה חייב ולפע"ד ל"ק דשאני מי שמחלקם לבצק בשביל שאינו רוצה שיהיו כ"כ רבי הכמות בזה יש לומר דהוה פחות מכשיעור אבל שם רוצה לחלקן בשביל מצות התורה וא"כ הוה כאלו היו ביחד רק בעשאו למכור לאחרים אם כן הלוקחים אולי לא ילקחו כל אחד רק איזה מהם וא"כ שוב אין בהם כשיעור וז"ב.