שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קס״ג (ט׳)

שוב ראיתי ברשב"א בחידושיו לקידושין בסופו ומשם יש לי סיוע למ"ש לעיל בענין פקדון לגבי מטלטלי דיתמי אבל לא נפניתי כעת לעיין עוד. שוב אשוב למ"ש הקצ"ח דבפקדון ל"ש שעבוד ולפע"ד לפי דבריו בהענקה ודאי לא שייך שיעבוד ואינו מתחייב רק מתורת צדקה ומיהו שם בעת שנתחייב הוה מדין טירפא וגבייה ואז שייך שיעבוד וצ"ע בזה והנה במ"ש בשם השטה ב"ק דשעבודא דר"נ שייך אף בקרקעות שמכר לאחר וכמו ששמעון הי' יכול לחזור על קרקעותיו שמכר כמו כן זה השני הנה זה ודאי דדוקא כשזה השני יש לו מלוה בשטר דאז עכ"פ מוציאין העדים קול ואם כן יכול לטעון ללקוחות שיש קול שזה הבע"ח חייב לי ולמה לכם לקנות שעבוד שלי אבל כשהוא מלוה ע"פ אף ששייך שעבודא דר"נ מ"מ עכ"פ מלקוחות אינו גובה וז"ב ופשוט. ובזה מיושב היטב קושיא עצומה שהקשה הפ"י בכתובות דף פ"ה גבי מלוגא דשטרי שכתבו התוס' דלא קנתה גוף החוב בתפיסת' דצריך כומ"ס וכן הוא בטוש"ע חו"מ סימן ס"ד וע"ז הקשה דכל הטעם דצריך כומ"ס הוא משום דמכירת שטרות דרבנן או דשיעבוד הגוף א"י למכור וא"כ זה דוקא כשמוכר לו שטר אבל כשזה חייב לו כל שזה תופס השטר שלא יוכל לטעון פרוע אם כן שוב בלא"ה משועבד מדר"נ ולמה יצטרך כומ"ס ע"ש ומ"ש התומים סי' ס"ד ס"ק א' שטעה בזה דמיירי שכבר גבו היתומים מטלטלין ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי ול"ש שעבודא דר"נ המעיין יראה בטוש"ע ובתוס' שם דמיירי אף שלא גבו עדיין היתומים ושוב שייך שעבודא דר"נ כל שהן ביד אחר כמ"ש הרי"ף בכתובות פ"ד ובתוס' בבכורות וברשב"א סוף חידושיו לקידושין כמ"ש לעיל באורך וזכורני שכבר כתבתי זה במק"א ולא ידעתי מקומו ואני הוספתי להקשות דבאמת דעת הקדמונים דגם במוכר שט"ח אין צריך כומ"ס ששייך שעבודא דר"נ וכתבו לחלק דשם לא נשתעבד זה הלוה בשטר לאותו הלקוח ולפ"ז כאן שלוה מזה ונשתעבד לשני מדר"נ למה צריך כומ"ס ועיין בשטה שם שביאר כן בהדיא ולפמ"ש א"ש דנ"מ לענין לקוחות דאם נימא דקנתה גוף החוב והוה כאלו מכר לו בכומ"ס שוב היה יכול לגבות מהלקוחות משא"כ אם לא נתן כומ"ס א"י לגבות מלקוחות ול"ש שדר"נ בזה דצריך לבא בהרשאה ממנו ומיירי דהחוב של השני הי' בע"פ ודו"ק ובזה י"ל דלכך צריך כומ"ס וגוף החוב משועבד ע"פ רק מן הלקוחות צריך כומ"ס ודו"ק היטב גם מה שהאריך הפ"י בהמשנה דהיה פקדון או מלוה ביד אחר צ"ע דבהחפזי לא ראיתי שמביא התוס' בבכורות ולפמ"ש למעלה יש לפלפל בדבריו והנה אמ"ש התוס' דיש לה מגו דאי בעי אמרה לקוחין הן בידי לכאורה תמוה דהא באמת שייך שעבודא דר"נ ורק שכתבתי דלענין לקוחות לא מהני שעבודא דר"נ עכ"פ ל"ש מיגו דהרי המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל ומשום שעבודא דר"נ לא מועיל מחילה א"כ מה מגו הוה אדרבא תפיסנא מחיים יותר טענה מזה והוא קושיא נפלאה ולכאורה רציתי לומר כיון דהיא לא רצתה לקנות גוף החוב רק הנייר בעצמו א"כ לענין הנייר דעת הפוסקים דאף במוחל מ"מ הנייר של הלוקח וא"כ שוב הוה מגו מעליא אמנם ז"א דבאמת מה שהוכיחו התוס' דלא היתה רוצה לקנות גוף החוב רק הנייר ותפיסה מחיים אינו מועיל לענין גוף החוב באמת משום שעבודא דרבי נתן שוב מועיל לענין גוף החוב ורק לגבי לקוחות לא מועיל עכ"פ מיגו דלוקח ל"ש דהוה מיגו גרוע דשם היה יכול למחול וגם היורש מוחל משא"כ בתפיסנא מחיים ולכע"ד דבאמת שעבודא דר"נ לענין לגבות מלקוחות בודאי לא שייך כ"ז שלא תבעה מחיים ולא נתברר להם להלקוחות שמגיע לה וכמ"ש אמנם אף מיניה דהבע"ח גופא יש לי לדון דבר חדש דל"ש כלל שעבודא דר"נ בכה"ג שהיתה אשתו ותפסה מלוגא דשטרי דהנה כל עיקר שעבודא דר"נ הוא דהוה כאלו הלוה השני לוה אצל הראשון ואין המלוה האמצעי נחשב כלל וכמ"ש הש"ך סימן פ"ה וסימן פ"ו ולפ"ז נ"ל דאשה גבי בעלה אף שהגיע לה מעות עכ"פ פירות מגיע לו מנ"מ שלו ואם כן אף שהיה שלה מ"מ ל"ש שעבודא דר"נ דיד בעלה באמצע כנלפע"ד דבר חדש אלא דלפ"ז דינו של הטור ושלחן ערוך בשאר כל אדם שוב היה שייך שעבודא דרבי נתן וצ"ע בזה.