שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קס״ג (ו׳)

והנה המהרש"ל חידש דבלית ליה נכסים אינו יכול למחול והב"ד נזקקין להוציא משא"כ ביש לו נכסי א"י להוציא מידו והב"ד אין נזקקין ואם תפס בעצמו מה שתפס תפס ונ"מ שאם אותו החוב הוא בשטר אף שיש לשמעון נכסים א"י למחול ללוי והנה דברי רש"ל תמוהים כמ"ש הש"ך ס"ק ה' דהא יש פסידא גם מ"ש דאם החוב בשטר לא נודע דמה נ"מ בין שטר למלוה ע"פ ולפע"ד נ"ל דלפמ"ש למעלה דכל הטעם דשדר"נ הוא משום דכופין על מדת סדום ולפ"ז כבר הקשיתי למעלה דא"כ במוחל לו הרי יש לו פסידא וכתבתי שני טעמים אם דמניעת ריוח לא מקרי הפסד או דכבר נתחייב לו וחל שדר"נ ושוב לא יוכל למחול דהפקיעו זכות האמצעי ולפי זה סברת הרש"ל נכונה דאם נכסים בודאי אין מוציאין דיש לומר כופין על מדת סדות דבשלמא כשאין לו נכסים א"כ זה נהנה וזת לא חסר אבל כל שיש נכסים אחרים ויכול להנות שלא עי"ז למה נכפהו ע"ז ואם תפס תפס ולפ"ז זהו ההבדל שבין שטר למלוה על פה דבשלמא בשטר שפיר לא יוכל למחול דהפקיעו האמצעי אבל במלוה ע"פ אם זה יאמר שפרעו נאמן אם כן ע"כ צריך לבא ע"י האמצעי והרי האמצעי מוחל והו"ל כאומר שנפרע וע' ש"ך סי' פ"ו וסי' ס"ו ושוב ל"ש כופין על מדת סדום שהרי זה נחסר ובזה מיושב הא דכתב הכנה"ג בשם מוהרש"ק דדוקא היכא דלא התנה א"י למחול אבל כל דהתנה בשעת שנשתעבד שלא יתחייב לאחר רק לו לבדו שפיר יכול למחול והקצה"ח סי' פ"ו ס"ק ח' השיג דהו"ל כמתנה עמ"ש בתורה ול"מ ולפע"ד נראה דכיון שאינו רק מטעם דכופין על מדת סדום ולפ"ז במחילה באמת הוא נחסר ורק משום דכבר חל שדר"נ ונסתלק האמצעי ולפי זה כל שהתנה שלא יתחייב מדר"נ שפיר יכול למחול דהא נחסר וא"ל דכבר מסתלק האמצעי דז"א דכל שהתנה מתחלה שוב לא חל שדר"נ ושוב אינו בדין שיכופו אותו דהא נחסר עי"ז ובזה מדוקדק מ"ש המהרש"ק דוקא לענין מחילה ולא לענין גוף הדין אי שייך שעבודא דר"נ ולפמ"ש כל דליכא פסידא במקום שלא מחל אפשר דל"מ להפקיע ד"ת אבל כל שמחל באמת יש לו פסידא רק דכבר חל שדר"נ אבל כל שהתנה שוב אינו בדין שיהיה שדר"נ שייך בזה ודו"ק היטב ולפ"ז לפמ"ש אף בלית ליה נכסי ל"ש שדר"נ כל דיש לי פסידא דמקרי זה חסר ומכל הפוסקים לא משמע כן וצ"ע.