שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קס״ג (ד׳)

ומ"ש להסתפק היכא דהשיעבודים באו כאחד שזה לוה מזה וזה מזה כאחד אי שייך שעבודא דר"נ לשיטת הפוסקים דבחוב מאוחר ל"ש שדר"נ הנה הפשוט כדבריך דשייך שדר"נ כיון דבאו כאחת ויפה הבאת מהך דכי היכא דמשתעבדנא לך משתעבדנא לב"ח דאבוכון אך זה לשיטת רש"י אבל לשיטת התוס' אין הפירוש כן וכמ"ש למעלה אבל הדין דין אמת מה שהארכת אי בחובות ע"פ שייך תורת גביי' והב"ד יכולים להגבות והבאת דברי התומים סי' ק"א ס"ק ד' דגם בחובות ע"פ שייך דין גביי' וע"ז הקשית לפמ"ש הקדמונים למה לי דר"נ ת"ל דכל מה שיש ביד האדם הוא שלו וכתב הש"ך דבעי קרא לענין דלא יהיה יוכל למחול ולפ"ז קשה בהא דאמרו בקידושין דף ט"ו ע"א ולא לב"ח ואידך בעלמא ג"כ לא ס"ל כדר"נ וקשה הא אף בלי ר"נ למה לא יגבו לב"ח המלוה ע"פ שיש לו על האדון הנה לפע"ד לק"מ דבאמת אף אם נימא דמלוה ע"פ א"י לגבות לב"ח וקשה הא הענקה הוה מלוה כתובה בתורה והו"ל כמלוה בשטר לכמה דברים וא"כ בודאי יכולין להגבות וצ"ל דזה אינו דבאמת זה מתורת חסד וצדקה ואינו חיוב כמו מלוה רק חסד א"כ אינו מחויב לב"ח רק לעבדו שעבד אותו אבל למ"ד שדר"נ דהוה כאלו הלוה לו כמ"ש הש"ך סי' פ"ה וסי' פ"ו א"כ שפיר שייך שדר"נ וז"ב לפע"ד. ובגוף דברי הש"ך הנ"ל דשדר"נ הוה כמו שהאחרון לוה מהראשון ולא מתורת שעבוד לבד ואחריו החזיק הקצה"ח שם וחידש דבמטלטלין ל"ש שדר"נ ואתה תמהת על הקצה"ח דגם במטלטלין שייך שדר"נ והבאת מכתובות דף פ"ב דמבואר דגם במטלטלין שייך שדר"נ הנה באמת זה ברור דאף במטלטלין שייך שדר"נ כמ"ש המהרש"א בפסחים שם בהדיא אמנם גוף דברי הקצה"ח מיוסדים על דברי הש"ך דהש"ך כ"כ בסימן פ"ה ס"ק כ"ב וסימן פ"ו ס"ק ח"י ולכאורה מבואר בדברי התוס' בפסחים דל"ש שדר"נ במטלטלי ובאמת שאם נימא כמ"ש המהרש"א אין ראיה וכבר הארכתי לעיל בזה אמנם בגוף דברי הש"ך האריך התומים סי' פ"ה לחלוק עליו וכן מצאתי בספר גאון צבי על חו"מ שהאריך ג"כ לחלוק בזה ובאמת לכאורה דברי הש"ס פסחים דף ל"א משמע כהש"ך שהרי אף למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה אמרו דכל דמשועבד מדר"נ למפרע גובה וא"כ ע"כ דאינו מתורת שיעבוד דאז היו רק מכאן ולהבא רק דהו"ל כאילו לוה מזה הראשון איברא דאכתי צריך להבין הא הבע"ח השני לא עדיף מהראשון ואיך אפשר לומר דלמי שנתן מעות ממש אינו גובה רק מכאן ולהבא ולאותו השני שלא לוה לו יהיה נקרא למפרע קנוי לו והמעיין בעומק הדברי' ימצא כי הוא שאל' גדולה לשיטת הש"ך. אמנם לפע"ד נראה דבר חדש דכבר נודע מ"ש הריטב"א בחידושיו לקידושין דף י"ד דלכך ס"ל למ"ד דשעבוד' לאו דאוריית' דל"ש קנין לחצאין וצ"ל דטעמא דמ"ד שעבודא דאורייתא משום דדוקא הלוה א"י לשעבדם שאין קנין לחצאין אבל כל ששיעבודא דאורייתא התורה שעבדם לזה דכל שנתחייב לו שעבד קרקעותיו של זה והו"ל כאלו נשתעבדו בלי מחייב כמו בפדיון הבן ונזקין דהוה בלי מתחייב רק שהתורה חייבם וה"ה בזה וכ"כ הקצה"ח ריש סי' ל"ט ולפ"ז נלפע"ד ברור דבשיעבודא דר"נ באמת ע"כ מחמת הלוה האמצעי בא דבלי האמצעי מה לו למלוה ראשון עם השלישי שלא לוה מזה רק ע"י שהלוהו לוה שלו נשתעבדו הנכסים וא"כ א"א לומר דנשתעבדו ממילא דהתורה לא היה אפשר לחייב להשלישי לתת להראשון בלי האמצעי ובפרט אם האמצעי מוחל א"כ מה לו לראשון עם השלישי וע"כ דהתורה אמרה דכל שביד השלישי יהיה כאלו לוה מזה וא"כ ע"כ דנקנה לו למפרע דאל"כ ל"ש שעבוד לחצאין ול"ש דממילא נשתעבדו דמ"ל לזה המלוה הראשון עם השלישי שלא לוה ולא נשתעבדו נכסיו לו רק ע"י השני ואם השני מחל לו מה לו לראשון בזה וע"כ הצריכה התורה להקנות לו נכסיו של השלישי ולפ"ז י"ל לזה ההבדל שבין מטלטלי לקרקעות ויש לי להאריך בכ"ז והמ"י. אמנם באמת כ"ז לחבת פה קודש הש"ך ז"ל אבל באמת לולא דברי הש"ך י"ל דכל דנשתעבד לראשון שוב לא יוכל האמצעי למחול והתורה הפקיעה שיעבודו של האמצעי והכניסה להראשון שיהיה שעבודו על השלישי ושוב יכול להשתעבד ממילא בלי הקנאה וכמ"ש הקצה"ח. וע"ד הפלפול י"ל דלפמ"ש הפ"י דרבא ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ולכך מכאן ולהבא הוא גובה א"כ לפ"ז הא מ"ד דס"ל שעבודא לאו דאורייתא הוא משום דאין הקנאה לחצאין כמ"ש הריטב"א וא"כ הוא לא ס"ל הטעם דנשתעבד ממילא ולפ"ז גם שעבודא דר"נ לא עדיף ול"ש טעם קנין לחצאין וע"כ דהוא מתורת קניי וכמ"ש הש"ך דהו"ל כלוה מהראשון ומה שיש להסתפק לשיטת הש"ך דהוה כאלו הלוהו הראשון ולדידן דהו"ל כאלו נשתעבד לראשון או צריך לתת לו מעות דהרי קי"ל סי' ק"א בחו"מ דאם יש לו מעות צריך לתת לו מעות או שיכול לסלקו בכל מילי ולפע"ד דיכול לסלקו בכל מילי דהרי כל הטעם דב"ח צריך לתת מעות לפי שהלוה מעות ולפ"ז כאן שלא הלוה לו אם כן אף להש"ך דהיה כאלו הלוה אבל מ"מ לא הלוהו ממש ושוב סגי בכל מה שיתן לו ואפילו מקרקעי יכול ליתן לו ואין צריך שיתן לו אף מטלטלין.