שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קס״ג (ג׳)

והנה לכאורה צ"ב לפמ"ש בטעמו דשדר"נ משום דהוה זה נהנה וזה לא חסר וא"כ למה לא יהיה יכול למחול הא עי"ז הו"ל פסידא וחסר דלמלוה שלו א"צ לשלם וצ"ל דמניעת הריוח לא מקרי פסידא וכמבואר כעין זה ביו"ד סי' ש"פ ס"ו ודוקא אם מפסיד מכיסו הוא דמקרי זה חסר אבל מה שלא מרוויח לא מקרי חסר וז"ב ותדע שכן הוא דאל"כ יקשה גם בל"ז לשיטת הש"ך דכל דיש לו פסידא ל"ש שדר"נ והרי כל שמחל לו מגיע לו פסידא וע"כ דזה לא מקרי פסידא ומדברי הש"ך סי' פ"ו ס"ק ה' נראה דבאמת ביש לו נכסי יכול למחול ול"ש שדר"נ משום דמגיע לו פסידא ולפע"ד כמ"ש ובלא"ה י"ל דכיון דעד שמחל לו נשתעבד מדר"נ א"כ כל שכבר נשתעבד לו מדר"נ ולשיטת הש"ך סי' פ"ה ס"ק כ"ב ובסי' פ"ו ס"ק ח"י ואחריו החזיק הקצה"ח סי' פ"ה ופ"ו שם דשעבודא דר"נ הו"ל כאלו לוה מעיקרא אצל מלוה ראשון ואם כן שוב אף שמחל לו זה אח"כ כל שחל שעבודא דר"נ הו"ל כאחר מוחל דהא זה האמצעי התורה הפקיעה זכותו ונתנו לבע"ח וא"כ איך יכול זה למחול. ובזה נלפע"ד להבין דברי התוס' בכתובות הנ"ל מה שחלקו בין מוכר שט"ח דיכול למחול משום דקדם חובו ובין אם קדם שעבודא דר"נ דא"י למחול ולא נודע טעמם ולפמ"ש י"ל דכל הטעם דא"י למחול אף דזה חסר עי"ז הוא רק משום דהו"ל כאלו לוה מהראשון ואין כאן אמצעי בינותם ולפ"ז במוכר שט"ח דדעת ר"ת דלכך יכול למחול משום דשעבוד הגוף נשאר אצלו וזה אין יכול למכור כלל וא"כ מוחל השיעבוד שלו וא"כ בזה ל"ש שדר"נ דהא זה נחסר עי"ז ול"ש לומר דכבר הפקיע זכותו דהא השיעבוד הגוף נשאר אצלו כמו שהיה וא"כ שוב נחסר עי"ז ובכה"ג ל"ש שדר"נ דהא זה חסר וז"ב ואם חומה הוא ממילא מיושב קושיתו דשם ניהו דכותב לה כתובה חדשה אבל היא לא מכרה רק שעבוד נכסי ושעבוד הגוף שיש להבעל הבעל לא מכרה ויכולה למחול וז"ב כשמש דו"ק היטב והקצה"ח סי' ס"ו ס"ק ל"ד חידש דלכך המוכר שט"ח לחברו ומחל להלוה כל שאין לו לשלם להלוקח בעד שטרו מד"ג א"י למחול משום דנשתעבד להלוקח מדר"נ ע"י דד"ג ול"מ מחילה ואף דלא נתחייב להלוקח רק ע"י המחילה שדר"נ ומחילתו בא כאחד ע"ש ולשיטת התוס' במוכר שט"ח מועיל מחילה אף דשייך שדר"נ אמנם יש לומר כיון דנתחייב משום דד"ג א"כ כל שאין לו נכסים לשלם אין לך חסר גדול מזה ומה נ"מ אם נהנה בחסרונו של זה הלוה השני או שנהנה בחסרונו של זה הלוקח סוף סוף התורה לא רצתה שזה יהנה כל שמגיע הפסד לאחר כנלפע"ד וצ"ע.