שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״ג (ד׳)

והנה אחר זמן רב הגיע לידי שו"ת שב יעקב והנה עברתי על דבריו במהירות כי הוא היה ראש המדברים בהענין הלז והגאון מוה' גבריאל ז"ל העמיק הרחיב הדיבור מענין הלז. והנה אמרתי לרשום בקצרה מה שנראה לפע"ד בענין הרגשה ומקודם נבאר דברי הטוש"ע סי' ק"ץ סל"ב שכתב אין בכתמים משום וסת וכו' חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכ"ש שהרי הן כראיות לכל דבר והוא מהטור והראב"ד בספר בעל הנפש והנה להבין טעם הדבר למה מטמא בכ"ש אף פחות מכגריס כמבואר סל"ג שם ולמה הן כראויות לכל דבר ומה נשתנה משאר כתמים נלפע"ד דהוא הדבר אשר דברתי דבאמת רוב עדיף מקרוב וא"כ בכל הכתמים דיש לתלות מעלמא הם יש חזקה שחזקת דם שבא מהרגשה לכך בעי שיעור כגריס דאל"כ תלינן מעלמא דהרי לא הרגישה ומה"ת לתלות דהרגישה ולאו אדעתא וגם אף אם מדרבנן מחמרינן לתלות דארגשה ולאו אדעתה מ"מ אינו כראיות לענין קביעות ווסת אבל כל שהוא בעד הבדוק לה א"כ זה ודאי מגופה והרי הוא כראי' דהרי כל שראתה ממש אף שלא ארגשה לא אשתמיט אחד מהפוסקים לומר דטהורה מה"ת הואיל ולא ארגשה וחיישינן דלמא ארגשה ולאו אדעתה וה"ה בעד הבדוק לה דהוה כראי' והו"ל ספק תורה דבשלמא בשאר כתם דמה"ת ודאי אף ספק אינו ותלינן ברובא דעלמא מה"ת לאחזוק ריעותא דראתה ולאו אדעתה אבל בעד הבדוק דהוה ראיה ממש וכמ"ש הטור והראב"ד א"כ יש לו דין ראי' ממש דהו"ל ספק תורה דלמא ארגשה ולאו אדעתה ולפ"ז במקום שיש לתלות גם בעד הבדוק שוב אינו כראי' דכל עיקר הסברא דעד הבדוק כראי' יחשב הוא משום דכל שהיא קרוב לתלות בראי' ומצוי יותר שבא מן המקור עדיף מרוב דהו"ל קרוב ומצוי והו"ל כראי' ממש אבל כל שיש לתלות א"כ לא הוה מצוי שוב רובא דעלמא עדיף מרוב וז"ב. ובזה מיושב היטב מה שהאריך השב יעקב והגאון מוהר"ג ז"ל ליישב דברי הט"ז ס"ק כ"ג בסי' ק"ץ שכתב דאף בעד הבדוק כל שלא הרגישה אינו מדאורייתא ובס"ק כ"ט כתב דכל שהיה בחזקת בדוק קצת לרבי חשיב כבדוק ממש ומטמא מה"ת ומשמע דאף בלי הרגשה טמאה ולפמ"ש א"ש דהט"ז ס"ק כ"ג מיירי במקום שיש לתלות שהדם בא מהמקור עצמו ומבית הרעי א"כ פשיטא דבלי הרגשה לא תלינן דארגשה ולאו אדעתא דל"ש קרוב ומצוי דהא מצוי כמו כן שיצא מבית הרעי ועל קוטב זה סובב הולך הב"י שהביא הט"ז שם אבל במקום דאין לתלות והו"ל קרוב ומצוי שבא מהמקור מה בכך שלא הרגישה תולין דארגשה ולאו אדעתה דלענין מעלמא יש קרוב ומצוי ולענין חזקת דמים דבא בהרגשה אמרינן דבאמת ארגשה ולאו אדעתה ואינו סותר החזקה ודו"ק היטב ובזה יתיישב גם דברי הש"ך ס"ק מ"ה שם ודו"ק דרך כלל העיקר החילוק הוא דבעד הבדוק הוה כראיות ממש וצ"ע שלא הזכירו כלל הך דינא דהטור והראב"ד והש"ע סוף סימן ק"ץ וצע"ג. והנה מדי דברי אמרתי לרשום קצת דברים שראיתי בעברי בחפזי על הדבריהם הקדושים והנה במה שהאריך הגאון מוהר"ג בחריפות ובקיאות ובתחלה רצה לומר דהרי"ף והרא"ש לא ס"ל הך דשמואל דהרי השמיטו מימרא שלו לגמרי ש"מ דפסקו כר"א דשמואל ס"ל כר' נחמיה ואח"כ חזר בו דהרי הרמב"ם דיבר בפה מלא בפ"ט מא"ב דדבר תורה אין האשה מטמאה עד שתרגיש שיצא מבשרה וחזקת דם שבא בהרגשה ומה דלא הביא זאת בהלכות משכב ומושב משום דלענין קרבן לא סמכינן על חזקה זו שבא בהרגשה להביא חולין לעזרה והאריך בזה באמת שאין להחילוק הלז שורש והרי סוקלין ושורפין על החזקות ומה"ת לומר שבא שלא בהרגשה וכבר תמה בזה בשו"ת שב יעקב על מהר"ג שם אמנם אחר העיון מצאתי מקום ליישב דברי מוהר"ג ז"ל דהרי אמרו בקידושין דף פ' דאף דסוקלין ושורפין על החזקה מ"מ לשרוף תרומה וקדשים ל"מ לר"י דאין זו חזקה ששורפין עליו את התרומה אלא איזו חזקה ששורפין עליו את התרומה כדתנן ופירש"י דברובא דליתא קמן הוא דוקא לתלות אבל ברובא וחזקה דאיתא קמן שורפין לפ"ז חזקת דם שבא בהרגשה זה אינו חזקה דאיתא קמן רק שרוב נשים מרגישות ובכה"ג אין שורפין ועי' נדה דף י"ח דחשיב ר"י ג' דברים שעשו חכמים כודאי ולא יותר ואמרו שם למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדיא ע"ש וצ"ע קצת דבקידושין משמע משום דהוה חזקה דליתא קמן ועיין בחידושי ריטב"א בקידושין שם דמחלק דבתינוק דליכא ודאי מגע לכך לא שורפין אבל בהך דעיסה יש ודאי מגע רק שהספק אם שרצים או צפרדעים בכה"ג שורפין ע"ש ולפ"ז בלא הרגשה א"כ כיון דאין אשה טמאה עד שתרגיש אם כן ל"ש לומר דנתלה שמא הרגישה ולאו אדעתה דאדרבא כיון דחזקת דמים שבא בהרגשה וכאן איכא ספק שמא לא הרגישה כלל פשיטא דאין שורפין התרומה וקדשים משא"כ לענין איסור ובזה מיושב הא דהקשה השב יעקב שם לשיטת מהר"ג מה פריך ריש נדה לב"ה ממקוה ומאי קושיא הא לטמא למפרע לקדשים ולתרומה לא מטמאינן ודאי רק לתלות ולפמ"ש א"ש דכל הטעם הוא משום דחזקה לא מהני לענין תרומה וקדשים וא"כ מ"ש במקוה דמטמאינן למפרע ושורפין קדשים ותרומה ובאמת גוף חילוקו של מוהר"ג דלא מחזקינן טומאה ממקום למקום יפה דחה השב יעקב דהא ל"ש כלל בזה דאנן אמרינן כמו שהוא עתה היה למפרע ומה טעם לתלות שלא בהרגשה בא הדם באם בדקה קרקע עולם יותר מבנמצא בעד הבדוק והמעיין יראה שהוא תימא רבה ולפמ"ש א"ש דבאמת כבר כתבתי דלענין לשרוף תרומה וקדשים ל"מ החזקה ומטעם דל"מ רוב וחזקה בזה וכ"כ בשם הריטב"א דכל דהוה ודאי מגע שוב מחזיקין גם לתרומה וקדשים ולפ"ז בעד הבדוק דהוה כראי' הוה כודאי מגע ומטמאין לבעלה משא"כ בבדקה קרקע עולם די"ל דבא מעלמא וצ"ע בזה עכ"פ גוף הסברא של הגאון מוהר"ג יש לה מקום ול"צ לסברת מוהר"ג רק לפמ"ש לענין תרומה וקדשים ל"מ חזקה זו ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש ומקום הניחו לי להתגדר בו ומ"ש השב יעקב לענין דם ולא כתם דאמר ר"ע דמה טעם יש בדבר אם לא מטעם שלא הרגישה ושמואל סמך על ר"ע שישו בני מעי שישו שזכיתי לזה בחידושי לנדה שלמדתי בענין שנת תר"י בחורף ושמה ביארתי הדבר בשרשן.