שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״א (ט׳)

והנה מ"ש מעלתו על מ"ש הטור המוכר עבדו לעכו או לסוריא דינו כמוכר לחו"ל ודין זה נוהג אף האידנא וכתב הב"י דהטור שינה המקום שהרמב"ם כתבו לענין עבד שלא רצה לצאת לחו"ל או להיפך שרוצה לעלות לא"י וע"ז כתב מע"ל שבאמת הרמב"ם כתב במוכר עבדו לעכו"ם שקונסין שאינו נוהג רק במומחין והרא"ש השיג עליו דבקנסות שחז"ל קנסו נוהג אפילו באינו מומחין וכפי הנראה הבין מע"ל דהטעם כיון שאין בו שום כפי' להוציא מידו דבר רק שקנסו שיפסיד מעותיו שנתן כבר קנסינן אפילו בח"ל ומה שצריך לכתוב גט שחרור אינו כפיי' רק דממילא יוצא לחירות וזה אינו מוציא ולפ"ז אם לא נתן המעות לכוף אותו שיתן לו זה לא נוהג בח"ל וא"כ יש פלוגתא בין הרמב"ם והרמ"ה בדין זה וכל דבריך המה מהבל יחד דאין כוונת הרא"ש וטור כן רק דבקנס דרבנן כפינן אף בח"ל אבל אין חילוק בין להוציא הקנס או לא ולהרמב"ם בשום מקום אין דנין כל הקנסות בח"ל וכתבו בראש הפרק להורות דבכל הקנסות שיכתב אח"כ אינו נוהג בזמן דליכא מומחין ותדע דבה"ט כתב ודין זה נוהג בכל זמן אפילו בזה"ז שהארץ ביד עכו"ם והיינו דבכל הדינים שקנסו חז"ל אינו נוהג באינו מומחין אבל זה שכופין לעלות לא"י או שלא להוציאו אף האידנא נוהג וז"ב כשמש וכ"כ בש"ע סי' רס"ז ס"פ וסעי' פ"ב והרמ"א שם לא הביא כלל דעת הרא"ש ואפ"ה הגיה ספ"ב דדין זה נוהג אף האידנא והיינו כמ"ש.