שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״א (ו׳)

והנה במ"ש רש"י דאיהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא ופירש"י דאונסא דאורחא רמי' עליו שהרי אין במעשר שו"פ שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפילו תמכרנו דמיו נתפסין בקדושה והקידושין צריכין שיהיו שו"פ וכתבו התוס' דאם כן מה פריך בבכורות דף ט' והרי מעשר בירושלים והקשו התוס' דאם כן מה פריך בבכורות דף ט' והרי מעשר שהקפידה תורה בכסף צורה והא בירושלים לא בעי כסף צורה רק חוץ לירושלים ובירושלים יכול לחלל על כל דבר אבל זה דוקא על דבר הראוי אמת שבירושלים יכול לחלל על כל דבר אבל זה דוקא על דבר הראוי לאכילה ושתיה וסיכה אבל כאן שקדש אשה בזה לא עדיף מאלו קנה מים ומלח דאף בירושלים מיירי כמ"ש הר"ש פ"ק דמעשר שני בהדיא וברשב"ם דלא קנה המעשר אף שהוא בירושלים אם כן תאכל שם בקדושת מעשר דא"כ אין מקום שיהיה המעשר בירושלים אם כן תאכל שם בקדושת מעשר דא"כ אין מקום לקושית הש"ס כלל דפשיטא דהרשות בידו לתת שם המעשר לאחר והוא יאכלנו בקדושת המעשר דא"צ שיאכל דווקא זה שמעלהו אמנם נראה דהכי קושית התוס' דלהס"ד שם דלא ידע מהך דר"א דאמר אשה יודעת שאין מ"ש מתחלל על ידה ועולה ואוכל בירושלים א"כ שוב פריך הש"ס שפיר והא בעי כסף צורה והיינו חוץ לירושלים וע"ז הקשו התוס' כיון דעיקר הקידושין אינו רוצה שיחולו רק עד שתבא לירושלים אם כן פשיטא דמותר והיא תאכל בירושלים ועכ"פ על רש"י אין קושיא כ"כ ומה שהקשה הריטב"א דהא אין להקדש אלא מקומו ושעתו והא דחיישינן שמא שו"פ במדי אינו רק קידושי ספק דאין להקדש אלא מקומו ושעתו לפע"ד לק"מ עפ"י מה שהביא הב"י בחו"מ סי' ק"ט דאף דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וה"ה למכר ה"מ בזמן שנעשה המכר בזמן הראוי משא"כ בדבר שאין המכר בזמן שראוי למכור ל"ש זאת והב"י תמה עליו אבל הט"ז ביאר הדברים דכל שאין זמן מכירה כלל רק ביום השוק אז גם בהקדש ל"ש לומר דאין להקדש אלא מקומו ושעתו דהא כעת אינו זמנו ומקומו למכר כלל אבל כל שגם כעת הוא זמנו למכור רק שאם נמתין ליום השוק אז יהיה השער ביוקר יותר בזה אין להקדש אלא מקומו ושעתו והארכתי בזה בסוגיא דהאוכל חמץ של הקדש במועד בפסחים דף כ"ט ולפ"ז בשלמא במקדש בתמרה דגם במקומו נמכר רק שבמדי שוה יותר פשיטא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו אבל כאן דחוץ לירושלים אין לו שווי כלל והעיקר הקנין כשיגיע לירושלים בזה ל"ש לומר דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ומזה ראיה ברורה לדינו של התשב"ץ ודו"ק.