שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״א (ה׳)

גם מ"ש שם לתמוה על הרע"ב בפ"ק דמעשר שני משנה ז' שכתב דהמשנה דאין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ואם לקח יאכל כנגדו מיירי בברח א"נ במזיד וע"ז תמה דהא גם במזיד יחזיר דמים למקומו כדפריך הש"ס במחכת"ה לא ידעתי מה זה תימה הא זה דוקא אליבא דר"י אבל לת"ק דר"י במזיד תעלה ותאכל במקום וכ"כ בפ"י בהדיא די"ל דהקושיא הוא משוגג ולא ממזיד הן אמת דלפמ"ש לת"ק דר"י כל דבר שאינו דבר הראוי לאכילה לא הוה מכר כלל ולא נתחלל המעות א"כ א"ש קושית הפ"י וליתנהו לדברי הרע"ב אבל הרע"ב אינו מוכרח שיסבור כן וא"ש דבריו ועכ"פ ל"ק כ"כ על הרע"ב אך מה שהקשיתי מכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד עדיין קשה ואולי יש לומר כיון דעיקר האיסור הוא בשביל שקנה חוץ לירושלים אבל בירושלים פשיטא דל"ק שמא יגדל וכמ"ש למעלה שכן הוא שיטת הרז"ה ואם כן שוב לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד שהרי רק המקום גורם והוה כמו שוחט בשבת שבחול אין כאן איסור וכמ"ש הש"ך והט"ז שם ועיין דגול מרבהה ביו"ד סימן י"א וה"ה כאן דהמקום גורם האיסור ובזה נלע"ד דזה החילוק בין לקח דבר העומד לאכילה לבין דבר דאינו עומד לאכילה דבאינו עומד לאכילה כל שיש המוכר לפנינו שוב בטל המכירה דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכאן אין המקום גורם דבירושלים ג"כ איכא איסור אם היה לוקח דבר שאינו ראוי לאכילה ובזה נתיישב פעם שלישית דברי הרמב"ם דאף לת"ק דר"י יש חילוק בין דבר העומד לאכילה לבין אינו עומד לאכילה ומטעם שכתבתי ובזה נלפענ"ד ליישב הא דאמר טעמא דברח הא לא ברח קנסינן למוכר ונקנסיה ללוקח והדבר תמוה למה ליה לדייק מסיפא ולא פריך מלקח בהמה טהורה דקנסינן למוכר ולפמ"ש א"ש דבאמת כ"כ למעלה בשם הפ"מ דכל דהמוכר אינו עושה איסור רק הלוקח מהראוי שלא יתבטל המכר אבל כבר כתבתי דהדבר תמוה דהא כאן המוכר עושה איסור גם כאן שנתחלל המעשר על ידו ולפי זה זהו לר"י דס"ל במזיד מתחלל המעשר אם כן גם המוכר עושה איסור מהראוי לקנוס המוכר אבל בלקח בהמה טמאה שאינו ראוי לאכילה שאין המעות מתחלל ובפרט לת"ק דר"י שהוא ר"מ דס"ל דמעשר אינו מתחלל שפיר פריך דמהראוי לקנוס להלוקח שהמוכר אינו עושה איסור כל כך וע"ז משני כל היכא דאיכא איסור התם קנסינן ודו"ק היטב ובזה מדוקדק לשון הרמב"ם במ"ש גבי מים ומלח דלא קנה המעשר אעפ"י שיצאו המעות לחולין והיינו דה"א דכיון דיצאו המעות לחולין אם כן לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כמ"ש המהרי"ט דבין כך ובין כך האיסור כבר נעשה דהמעות יצא לחולין ואפ"ה לא מועיל ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם נחמדים ת"ל בסוגיא זו העמוקה והעמומה. עוד פש גבן הא דפריך מר"י דבמזיד קידש וק"ל מ"פ מקידושין הא שאני קידושין דהקלו משום פ"ו וכעין מ"ש התוס' בחולין דף ד' לענין חלופי איסורי הנאה וכדאמרו בנדרים דף מ"ז ועיין בע"ז דף ס"ב בתוס' ד"ה נמצא ובקידושין דף נ"ב שוב ראיתי בפ"י שהקשה כעין זה ע"ש. והנה לכאורה צ"ב בהקדש דנחלקו ר"מ ור"י דלר"מ בשוגג לא קדש במזיד קדש ולר"י בשוגג קידש במזיד לא קידש נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד לא מהני ואמאי תהיה מקודשת אחר שנתעביד איסור עי"ז ואם נימא דאינה מתקדשת נשאר הקדש כבראשונה ולא נעשה איסור ומתקן האיסור עי"ז והנה לר"י לק"מ דלר"י כיון דבשוגג התורה גלתה דהקדש מתחלל אם כן אף אם נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד לא מהני לא הועיל להאיסור שהאיסור נשאר כמו שהיה שכבר נתחלל וכבר השריש המהרי"ט דבכה"ג לא שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ואם בשוגג קידש לר"י ובמזיד לא קידש דאינו מתחלל לר"י ולפ"ז לר"מ דס"ל במזיד קידש צ"ב דלמה יתחלל במזיד נימא דל"מ וצ"ל דכיון דגזה"כ היא דמועל במזיד ויוצא לחולין שוב מתקדשת דב"כ וב"כ איסורא דעביד עביד אבל בשוגג לא קידש דלר"מ כיון דבשוגג לא יצא לחולין אם כן למה תהיה מקודשת והא עי"ז יתעביד האיסור דאם תהיה מקודשת אז מעל ונהנה מן ההקדש ובזה מובן היטב הא דאמרו שם בעי רבא מר"ח אשה אינה מתקדשת מעות מהו שיצאו לחולין א"ל אשה אינה מתקדשת מעות היאך יצאו לחולין והיינו דרבא לשיטתו דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואם כן שפיר איבעיא ליה ניהו דאי עביד לא מהני ולא מתקדשת אבל המעות שישאר לחולין דהא אף דהמעות יצאו לחולין מכל מקום לא הועילו מעשיו והוא יתחייב קרבן מעילה וכדאמרו דל"מ והא דלקי דעבר אמימרא דרחמנא וע"ז משני כיון דלא מתקדשת א"כ אפשר שתצא לחולין דהא לא הועילו מעשיו ולא נתחלל ויש להמתיק הדברים אם נימא דהמעות יצאו לחולין שוב מהראוי שתתקדש דא"ל דהוה כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דז"א דאם נימא דיצאו המעות לחולין וחייב קרבן מעילה שוב לא הועיל גם אם לא תהיה מקודשת דמ"מ מעל ויצא לחולין ובכה"ג ל"ש כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד כמ"ש המהרי"ט וע"כ דלא יצא לחולין ושוב אינה מקודשת דשייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ובזה מיושב הא דפריך הש"ס במכר מאי והדבר תמוה דמ"ש מכר מקידושין ועיין בפ"י שהאריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי בשם הפ"מ דבמכר כל שהמוכר אינו עושה איסור יכול לומר מה אכפת לי באיסורך שעברת ולפ"ז ה"א דבמכר קנה וע"ז אמר דגם במכר לא קנה דהא עי"ז הוא נתחלל ההקדש ואם כן גם הוא עושה איסור ודו"ק היטב.