שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״א (ד׳)

והנה רש"י פירש הא דאין לוקחין בהמה בכסף מעשר משום וצרת הכסף בידך ועוד שמא תכחיש והתוס' הקשו עליו דהטעם שמא יגדל עדרים ולפע"ד יש ראיה לרש"י דאל"כמ מה טעם של המשנה דאין לוקחין פירות והא ל"ש בזה עדרים עדרים וע"כ שהטעם דבעי כסף צורה וגם שמא תכחיש וא"כ גם בפירות שייכות אלו הטעמים והא דאמרו בסוכה שם דאין מחללין על חיין שמא יגדל עדרים עדרים ס"ל לרש"י כשיטת הרז"ה דמיירי בירושלים עצמו דודאי מותר לחלל וקרא כתיב בבקר ובצאן ואפ"ה אסרו רבנן לכתחלה לחלל על חיין שמא יגדל ע"ש ועיין בתמים דעים שם ובכפ"ת כנלפע"ד והנה בריטב"א ראיתי דמפרש דהא דבשוגג יחזור דמים למקומם שהוא בשביל שהמוכר לא ידע והוא מכר בטעות שאלו ידע שהוא מעות מעשר ויצטרך להוליכו לירושלים לא היה מוכר וזהו פירוש חדש דלא כרש"י ותוס' שפירשו דהמקח טעות היא בשביל הלוקח ובאמת שלהריטב"א ל"ק קושית התוס' ד"ה ואם אבל לפענ"ד פירושו תמוה דלדידיה האי בד"א דר"י הוא לפרש וכמ"ש בעצמו והרי הרמב"ם לא הביא הך דר"י ואף אם נימא דר"י לפרש אכתי קשה בהא דפריך מקידש במזיד ומשני ר"א דשם לא הוה קידושי טעות דאשה יודעת ובמוכר הוה מקח טעות דאף במזיד לא חילל לר"י וזה תימא דלר"י דס"ל דבמעשר קידש במזיד משום דמעשר ממון הדיוט והוא תימא דלר"י דס"ל דבמעשר קידש במזיד משום דמעשר ממון הדיוט אם כן אף שהיא לא ידעה נתחלל המעשר ובפרט לר' ירמיה לעיל בדף נ"ג ע"ב וצע"ג ליישבו בדוחק והנה בלא"ה פירושו לא עלה במסקנא וע"ש בסוף דברי ריטב"א ובזר זהב שם שבאו הדברים מעורבבים. והנה במ"ש הירושלמי לחלק בין דרך חילול למכירה ולכאורה היה נראה לפע"ד להיפך דבמכר יועיל טפי מחילול דהנה לכאורה קשה בסוגיא דאמאי במזיד תעלה ותאכל במקום ואמאי לא נימא דל"מ המכירה כלל דכיון דאסור לקנות בהמה חוץ לירושלים לרש"י מה"ת משום וצרת ולתוס' עכ"פ מדרבנן שמא יגדל אם כן נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואף בדרבנן אמרינן דלא מהני ועיין בחו"מ סימן ר"ח בש"ך וסמ"ע שם ובט"ז דל"ש חילוקי כאן וגם תירוצו של המהרי"ט בראשונות סימן ס"ט ל"ש כאן דאם נימא דלא מהני והמעות נשאר בקדושתו א"כ נתקן האיסור ומהראוי לומר שעכ"פ יחזרו דמים למקומם ודעת האחרונים דאף בשוגג שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וא"כ אמאי במזיד תעלה ותאכל והנה לכאורה רציתי לומר לפמ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן ל"ד דענין כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד ל"ש רק במקום דהוא נוגע בינו לבין עצמו אבל במכר שבינו לבין חברו ואינו עובר רק אחד א"כ יכול השני לומר מה לי ולך אתה כבר עברת ומה יועיל לך ביטול המקח ומה אכפת לי במה שעברת אני לא עברתי ולפ"ז י"ל דכאן ג"כ כל שהוא דרך מכירה ניהו דהלוקח עבר אבל המוכר לא עבר וא"כ יש לומר דזה החילוק שבין חילול למכר דחילול שייך גם בינו לבין עצמו ול"מ חילול משא"כ במכר אבל זה אינו דכאן אם נימא דל"מ שוב לא עבר דהרי לא נתחלל ונשאר המעות בקדושתו וגם שניהם עוברים שע"י שניהם נתחלל והרי קנסו גם להמוכר שעובר על לפני עור ועיין בתוס' ד"ה אבל ודבריהם צ"ע ועיין מלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ב מ"ש לדחות דברי הפ"מ וצ"ע מדברי התוס' כאן עכ"פ שניהם עוברים ועיין בשו"ת פנים מאירות שם שמחלק בעצמו דבחרמי כהנים כיון שע"י שלקחו רוצה להפקיע הקדושה ל"מ וה"ה בזה שוב מצאתי בשו"ת פנים מאירות שם סימן מ"ו שהביא סוגיא דילן וכתב למה שכתבתי בתשובה אחרת דאם המוכר עושה איסור ולא הלוקח או הלוקח בלי המוכר דמועיל המכר וכפי הנראה כוון לתשובה הנ"ל אבל לא ידעתי דגם לפי חילוקו כאן שניהם עוברים וגם יתוקן האיסור עי"ז דנימא דל"מ ולמה לא נימא דלא מהני לתקן האיסור וצע"ג.