שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קנ״א (י׳)

עוד נ"ל דבר חדש דמ"ש הרמב"ם בה"ט ובש"ע ספ"ב דדין זה נוהג האידנא אין כוונתן בב"ד שאינו מומחין ובאמת באינו מומחין אינו נוהג שום קנס רק באמת שיטת הרמב"ם בפ"ה מסנהדרין דגם בזה"ז שייך מומחין אם יסכימו בני א"י עליהם וכבר נודע המחלוקת הגדול שהיו בימי הר"י בי רב והרלב"ח בזה ואני כתבתי בגליון הש"ע או"ח סימן תר"ז הרבה מזה ובב"י חו"מ סימן רצ"ה מבואר דשייך מומחין גם בזה"ז ורק דלא נימא דלעלות לא"י אין שייך בזה"ז שהעיר ביד עכו"ם ולזה אמר דגם בזה"ז שייך זאת אף שהעיר הוא ביד עכו"ם וכ"כ בפי"ג מהלכות אישות ה"כ ולא חלק בין זה"ז לבזמן שבהמ"ק קיים ובזה הונח לי שהרמ"א לא הגיה בא"ע סימן ע"ה ס"ה לחלק בין זה"ז לזמן שהיו בהמ"ק קיים משום דגם כאן ספק כהרמב"ם בזה ודברי הב"ש שם ס"ק כ' דכתב עיין במרדכי ובהרא"ש בזה"ז אין כופין אותו אלא אותה היא תמוה דמלבד דאנן קי"ל כהרמב"ם ואין חילוק בין זה"ז לזמן המקדש רק אם יש סכנה אין כופין שניהם אף גם דהמעיין ברא"ש ובמרדכי ימצא הבדל דבהרא"ש איתא בשם רבינו מאיר דלא"י ולירושלים אין כופין אותו אלא אותה אבל בהגהת אשר"י הביא דברי המרדכי שבזה"ז אין כופין לדור בירושלים טפי משאר א"י ומשמע דדוקא לירושלים אין כופין אבל לא"י כופין וצ"ע כעת שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר סימן רל"ד דגם הוא תמה על הב"ש וט"ס שם הח"מ אבל לא הרגיש רק אפס קצה דלא הרגיש ההבדל שיש בין הרא"ש להמרדכי בזה והנה בירושלמי אמר בפ"ד דגיטין הלכה וא"ו דאם ידע רבו השני שניהן נותנין דמיו ואם לא ידע הראשון נותן את דמיו והשני משחררו ומעלתו כתב מזה ראיה להש"ך דהרי במוכר עבדו בסוריא לא ידע הלוקח שהוא מא"י ולא"י והראשון נותן דמיו והשני משחררו והוא תמוה דמלבד דזה גופא מנ"ל דלמא הכיר הלוקח זה המוכר שהוא מא"י אף גם דא"כ גם בנותן דמיו היה צריך להחזיר להירושלמי ובאמת העיקר כמ"ש הח"ס שם דהירושלמי חולק עם הבבלי ולפע"ד נ"ל דהירושלמי אזל לשיטתיה דס"ל דהך לא תסגיר עבד אל אדוניו קאי על מוכר עבדו לחו"ל ולא ס"ל כר"א וכמ"ש הפ"י שם ד"ה ברח ולכך החמיר דאפילו שמחזיר לו הדמים והדר זביני אפ"ה יכול רבו שני לשחררו וכמ"ש מעלתו ג"כ דמקרא דלא תסגיר נלמד שהרבו השני משחררו אבל לדידן דלא קי"ל כן רק כר"א א"כ א"א להדר זביני וכל שמהדר זביני אין השני משחררו אלא רבו ראשון או שעכ"פ שניהם משחררים אותו ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל.