שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ט״ו (ה׳)

ודרך אגב ארשום מה שהקשה אותי הרב החריף מו"ה יוקל הורוויטץ בהגאון מסטאניסלאב ני' בהא דכתבו התוס' בכתובות דף למ"ד דשוגג דתרומה שהוא לכפרה ל"ש קלב"מ משא"כ בהקדש דאינו לכפרה וע"ז הקשה מב"ק ס"פ הגוזל דאמרו שם באיל האשם ונסלח לו ופרש"י דאין סליחה אלא בשניהם ומשמע דגם הקרן מכפר ולק"מ דשם ה"ק דהסליחה אינו רק ע"י שעושה שניהם והיינו דאם הביא קרבן לבד ולא השיב הקרן או להיפך הקרן בלא הקרבן אינו מכפר אבל לעולם דהכפרה ע"י קרבן בא וז"פ וברור. והנה בשנת תבר"ך ט' אדר שני ג' צו הגיעני מכתב מהרב מו"ה מרדכי טכאללער הכהן שנסתפק לר"ש דכ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן וביאר הרמ"ה דשייך אחשביה אבל בשוגג ל"ש אחשבי' איך הדין אם הזיד בלאו ושגג בכרת אם שייך אחשביה כיון דהזיד בלאו או לא שייך אחשביה דשגג בכרת הנה הדברים פשוטים דכל שיש לאו ע"כ דאחשביה לאיסור דהרי כל אסורי' שאין בהם רק לאו גרידא אמרינן דחייב בכ"ש במזיד דאחשביה לחומר איסורו וה"ה כאן אטו בשביל ששגג בכרת אבל עכ"פ מידי חומר לאו לא יצא.