שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ט״ו (ד׳)

במס' כריתות בדף י"ט שם ע"ב בתוס' ד"ה דהא כתבו שוגג נמי דכה"ת כלה לא נתכוין לדבר איסור וי"ל בכה"ת כלה כשאומר מותר היא בשוגג בדבר שהוא ידוע לנו שהוא אסור אבל הכא מתכוין לדבר שהוא מותר לכ"ע אם הי' כפי מה שהוא סבור ולכך פטור משום דהוה מתעסק ע"ש ולכאורה דבריהם סתומים דמ"ש כשאומר מותר היא בשוגג בדבר שהוא ידוע לנו שהוא איסור הנה אינו מובן דהרי באומר מותר נחלקו במכות דף ט' אביי ורבא ואביי ס"ל אומר מותר אנוס הוא ורבא ס"ל דאומר מותר קרוב למזיד הוא וא"כ מה זה שכתבו התוס' דאומר מותר שוגג הוא אמנם ביאור הדברים היא ע"פ מה שהאיר עינינו הרמב"ם בפ"ה משגגות ה"ו שביאר ההבדל שבין שוגג לאונס דהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה יפה ודקדק בשגגות הרי לא בא לידי שגגה ולפי שלא טרח בדרישא וחקירה ואח"כ יעשה צריך כפרה אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת ווסתה בעל אין זה אלא אונס יעו"ש ודפח"ח וכ"כ המל"מ בשם התוס' כעין זה ע"ש ולפ"ז מבואר המחלוקת שבין אביי לרבא שאביי אזיל בתר מחשבתו וכפי מה שהוא חשב שהוא מותר א"כ אנוס בדעתו היה ורבא ס"ל אמת שהי' אנוס בדעתו אבל אלו היה חקר ובדק יפה לא היה בא לידי שגגה לפיכך הוה קרוב למזיד ולא הוה רק שגגה ולא אנוס כדבר האמור ברמב"ם הנ"ל ולפ"ז דברי התוספות מבוארים דכל שגגה או אומר מותר בדבר ידוע לנו שהוא אסור וא"כ אלו היה חקר ודרש היה יודע שהוא אסור וא"כ לא מקרי אנוס רק שגגה אבל בדבר שאם היה כפי מה שהוא סבור היה מותר לכ"ע א"כ לא היה צריך לבדוק כלל והו"ל אנוס גמור וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא נכון מאד אך מה שאני תמה דלדבריו צ"ב הא דאמרו במכות שם באומר מותר ורבא ס"ל דקרוב למזיד הוא ואמר ואזדא לטעמי' דאתמר כסבור בהמה ונמצא אדם כותי ונמצא תושב רבא אמר חייב וקשה דאף דרבא ס"ל בגר תושב שהרג גר תושב באומר מותר קרוב למזיד הוא מ"מ בבהמה ונמצא אדם או בכותי ונמצא תושב מהראוי לפטור דכיון דעל הבהמה אינו מצווה שוב לפי דעתו היה היתר גמור לכ"ע והוה אנוס דלא צריך לבדוק וכן בנכרי וכותי וא"כ למה יתחייב לרבא וצע"ג ועכ"פ אזדו לטעמייהו ל"ש דאדרבא הך דבהמה ונמצא אדם יותר רבותא והיה לו לתלות להיפך זה לזה עכ"פ וצע"ג ומדי עברי בסוגיא דמכות שם קשיא לי טובא בהא דפריך שם ולטעמיך וחטאתי לאלקים ולא לאדם ופירש"י והלא יודע שהיא אשת איש ומשני אלא דינו מסור לאד' ובתוס' הביאו גרסא אלא דינו מסור לשמים ולכל הגרסות קשה לי מאי פריך הש"ס לאלקים ולא לאדם והא כבר כתבו התוס' בסנהדרין דף צ"ב ובקידושין דף י"ג דאין מיתה ואזהרה בא"א דגוי לפי שאין אישות לגוי רק איסורא בעלמא דודבק באשתו ולא באשת חברו ולדעת הרמב"ם פ"ח מה' מלכים והרשב"א בחידושיו לקידושין שם הך עשה אינו אלא בב"נ אבל בישראל בעכו"ם אין שום עשה כלל א"כ עכ"פ לאדם ליכא שום חטא רק לשמים קצת איסור וא"כ שפיר קאמר יוסף וחטאתי לאלקים דעכ"פ יש קצת איסור ולפמ"ש בח"מ סי' ט"ז ס"ק ג' שייך משום לפני עור בזה אבל עכ"פ לאדם ליכא שום איסור והוא תימה גדולה ואולי כיון דקודם מתן תורה היה לאבות ג"כ דין ב"נ לדעת הרבה פוסקים וכמו שהאריך הפר"ד בזה ועכ"פ להקל ודאי לא היה להם דין ישראל וא"כ ב"נ על אשת ב"נ יש איסור ואזהרה ושפיר פריך ודו"ק היטב.