שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ט (ו׳)

והנה בגוף קושית התוס' שהקשו דאי קיימא בחצרו דתקנה לו חצרו ולא שייך קלבד"מ לכאורה צ"ב לשיטת הפוסקים דאף בקנין תורה כל שאינו רוצה שיקנה אינו קנה כמבואר בב"י חו"מ סי' רס"ח וא"כ כאן דא"ל עקוץ תאינה מתאינתי ותקנה לי גניבותיך א"כ הרי לא רצה שיקנה ע"י חצר ואולי כוונת התוס' דקלב"מ כל שתפס חייב כמ"ש הרש"ל וע' רש"י ב"מ צ"א וכל שעומד בחצרו אף דלא רצה שתקנה לו חצרו מ"מ קלב"מ ל"ש בזה דהרי הוא תפוס ועומד ע"י חצרו וז"ב ויותר נרא' כיון דחצרו קונה לו שלא מדעתו א"כ ניהו דלא רצה שתקנ' לו חצרו וגלה דעתו דלא קנה ליה מ"מ חצרו קונה לו שלא מדעתו מיהו י"ל דשאני כאן דגילה דעתו להיפך שלא רצה לקנות ע"י חצרו ובודאי לא זכתה לו חצרו ועכ"פ יש ליישב בזה מה שהקשו דכסף אינו קונה דבאמת קונה על ידי חצרו דאף דגלה דעתו דרוצה לקנות בכסף היינו דוקא היכא שהקנין שרוצה לקנות הוא ק"ג אבל כיון דלא קנה מדרבנן שוב בודאי ניחא ליה דלקני חצרו אך ז"א דהרי אמרו בנפילה ניחא ליה דלקני והרי נפילה אינו קנין כלל ועוד דגם בזה קשה מ"פ דהא קבל"מ והא קונה ע"י חצרו וע"כ צע"ג והנה במ"ש למעלה בשם התוס' דאף דלא נצטוו על השחיטה נחירתן זו היא שחיטתן מצאתי בספר תפארת ישראל לזקני מרנא ורבנא מוהר"ל מפראג ז"ל פי"ט שכתב שהקשו לו והא נבלה מותרת להם והיאך שייך שנצטוו על הנחירה וכתב דסבר יוסף שמא יחשבו שאכל מבשר בהמה קודם שמתה דזה אסור אף לבני נח כמבואר בחולין דף ל"ג ובדף קכ"א ע"ש ובאמת שברא"ש מסכתא יומא פ"ח סימן י"ד הביא בשם רבינו מאיר דמצוה לעכו"ם לנחור עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה הרי דעכ"פ על הנחירה נצטוו והדבר מבואר כמ"ש התוס' ע"ש ודו"ק ועיין בחידושי הרשב"א חולין דף כ"ח משמע דגם למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מכל מקום אסור לב"נ לנחור רק הישראל ינחור אבל דברי התוס' מ"מ נכונים דאז שלא נצטוו ישראל על השחיטה והיה להם דין ב"נ היו יכולים לשחוט ואדרבא בזה מיושב מה שהקשה המהרש"א דהיאך שחט עכו"ם הא שחיטת עכו"ם נבלה ולפמ"ש אתי שפיר דכל שלא נצטוו על השחיטה גם ב"נ כשר לנחור ודו"ק.