שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ז (ד׳)

והנה כעת נחזור על הראשונות דלפע"ד אין בזה בית מיחוש דשינוי השם נודע בבירור דבא בשביל שלקח פאסס על שם שלמה בראטעהר וכיון שכתב ה' לעהאן בראנשטיין להרב שר' שלמה בראטעהר ב"ר יוסף שפיללער מעיר זראוונא אשר חנה בסטאמביל נסע לעיר בגדד ושם מת א"כ הרי יש לנו שמו דבפאסס נכתב כן וזה אלעזר נכתב בפאסס שלמה בראטעהר ושם אביו ושם עירו זראוונא ומדכתב לזראוונא שבגאליציעהן הרי יש לנו שמו ושם אביו ושם עירו דאין לחוש לעיר אחרת שנקראת כן דהרי הכותב ידע שלגאליציעהן הוא שייך וא"כ מה יש לנו לחוש ושינוי שמו כ"כ דאין לחוש דהא הוכרח לשנות שמו מפני שלא היה יכול להשיג פאסס בענין אחר ומ"ש אחרי כי כתב כי בפאסט השנית יכתוב עוד ומזה מוכח דלא סמך עצמו ע"ז עדיין עד שיחקור הדבר שנית כ"כ דבשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"א כתב דאין לחוש בזה וכעת עיינתי דאין עניינו כלל לכאן דשם אמר שיביא כתב מהחכמים בזה רצה המהרי"ט לדון דהוה כאותה שאמרו הבא לדון בחזקה ושטר נדון בשטר אבל כאן הרי כתב כבר שנסע לבגדד ומת שם ובפאסט השנית יכתוב באיזה מקום ובאיזה יום ובאיזה שעה וא"כ כבר נתבאר זאת באר היטב א"כ אף שאח"כ כתב כשיתברר באר היטב אכתוב לכם שוב כפי הנראה הוא לחיזוק הדברים ולאמת הדבר שחשש שמא לא יבינו היטב וכדומה וגם רצה שיאמרו עליו קדיש תיכף ואמת הדברים אבל לא כיון לומר שלא נתברר לו דהרי כתב בתחלה בפשיטות שמת וניחם אביו ואמו ואשתו ובניו ומה לי עוד בירור על המיתה וז"פ אך לפע"ד יש לעיין בזה דהרי בהא דאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי כתבו התוס' שם דדיבור שעל ידו נגמר המעשה מקרי מעשה וחידש הט"ז בסי' י"ז דלכך חשוד ע"א בקטטה שמא שכרו דאינו רק דיבור בעלמא שלא נגמר על ידו שהרי ע"א הוא בשביל דדייקא ומנסבא ולא נגמר על ידו ע"ש ודפח"ח ולפ"ז גם כאן כיון דאמר דיכתוב עוד אם כן הוה רק דיבור בעלמא אלא שכבר כתבתי שכאן לענין המיתה גמר דבריו שמת ובאמת לכאורה תמהתי על הט"ז דהרי הרמב"ם כתב הטעם משום מלתא דעל"ג וא"כ שוב בא ע"י עדותו וראיתי בט"ז עצמו ס"ק ס"ג דכתב דאבעיא הוא אי סמכינן על מלתא דעל"ג שלכתחלה תנשא או דלמא רק בדיעבד ולא לכתחילה וא"כ כיון דלא נפשטה ולא סמכינו לכתחלה שוב אין לחוש ועדותו לא הוה מעשה ממש אבל זה דחוק ועיין תוס' יבמות דף צ"ג ע"ב ד"ה ע"א שכתבו דהא בעיא הוא אי עיקר הטעם משום דעל"ג ולכך סמכינן על דייקא דילה אף שהיא דיוקא זוטא או דלמא דעיקר הטעם משום דייקא וצריך דיוקא רבה ע"ש וא"כ לפמ"ש הרמב"ם עיקר הטעם משום דעל"ג ואם כן עיקר הדבר נגמר ע"י עדותו ושוב יש לחוש והוה כמעשה וגם לפמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק בסי' כ"ז ובהרבה תשובות שגם הדייקא עיקר הוא משום דעל"ג ומתיירא העד שתברר שקרו ע"י דיוק שלה וא"כ שוב עיקר הוא עדותו אלא שבזה כבר כתבתי שהוה גמר מעשה ואין לחוש אמנם במ"ש שאין כאן קיום והרמב"ם מצריך קיום לפמ"ש הרשב"א בשמו ולפע"ד נראה דטעמו של הרמב"ם דאזל לשטתו שעיקר הנאמנות של העד משום דעל"ג וכל שאין כאן קיום שוב לא יחוש לשקר שאף שיתברר שלא מת יוכל להתנצל באמרו שזייפו חתימתו ועיין בשו"ת מזרחי ח"א סי' כ' הובא בכ"מ ריש פי"ג שהחזיק במעוז דהרמב"ם פסק רק משום דעל"ג ולפ"ז אם נימא דלדידן אבעיא לא אפשטא ויוכל להיות משום דייקא ומנסבא ועיין בשו"ת מהריב"ל ח"ב סי' ט"ז מ"ש בזה ואם כן י"ל דלדידהו סגי אף שאינו מקוים ומטעם דדייקא ומ"ש דאולי שמע הנה כאן בודאי שייך החשש דשמע דהא הוא בסטאמביל ואיך ידע מזה דמת בבגדד אבל כבר כתבו האחרונים ועיין בשו"ת מהרשד"ם סי' מ"ז דבישראל בודאי ל"ח דיודע שמתירים ע"פ עדותו גם בנכרי דוקא בטביעה שייך לחוש לבדדמי משא"כ בזה שאמר שמת ועיין בעצי ארזים ס"ק ל"ח שהעלה כן וראיתי במכתב אצל העגונה שהיתה אשה אחת מסטאמביל בטוסמניץ עיר מולדתה וספרה לאשה אחת שאלעזר הנ"ל היה אצלה בקאנטאהר והיא שלחה אותו לבגדד ושם איז ער פר שיט גיווארין אבל לא נגבה העדות בפני ב"ד רק שאותה אשה שספרה נה היא כתבה כן להעגונה והעגונה הראתה לי הכתב וכבר היה נקרע בכפליו והנה זה הוה כנפלה עליו מפולת דבעינן וקברתיו אבל כיון שלא ראיתי הכתב כ"כ היטב רק בהעברה בעלמא ואותו העד לעוין ברנשטיין אינו מגיד כלל יש לומר דזה שמע משני עדים שהעידו כן דל"ש בדדמי ועיין בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' מ"ד וראיתי מ"ש ראיה דא"צ להזכיר שם עירו ממ"ש בירושלמי מצאו כתוב בשטר מת פב"פ ולא נזכר שם עיר ובאמת אין ראיה דלא נחת לזה ומיירי שמזכיר גם העיר כמ"ש הט"ז והב"ש ס"ק נ"ח שם בפשיטות ועכ"פ ממהר"ם אלשיך משמע דאין לנו לדייק בעד שמעיד ששמע איך שמע וה"ה בנ"ד. אח"כ ביום ב' במדבר מ"א למספר תרט"ו נגבה לפני ולפני ב' אחרים גב"ע מר' בעריש שטערין קלאהר ששמע מר' אברהם שטאהר שהוא נסע עם ר' שלמה בראטהער מזראוונא וסטאמביל לבגדד ובדרך היה דבר וחלה שם ר' שלמה בראטהער והוא בעצמו קברו אצל פלוט ככתוב בהגב"ע באורך וכמ"ש באורך בגב"ע אשר יש תחת ידי וע"כ לפע"ד האשה מותרת להנשא ומ"מ לא רציתי לסמוך על דעתי ונתתי מכתב שיסכים הרב מבוטשאטש ע"ז כנלפע"ד.