שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ו (ט׳)

ובגוף הענין אי מחושואיל"מ אם פטור בלא הו"ל למידע לכאורה תלוי בהך דברי ושמא ברי עדיף או המע"ה וי"ל דאף למ"ד המע"ה מ"מ כל שא"י לשבע בזה ודאי הברי עדיף אך לפמ"ש התוס' בכתובות דף י"ב דבכה"ג דהשמא אינו גרוע ל"ש ברי עדיף א"כ כל שלא הו"ל למידע ל"ש ברי עדיף אך כעת נ"ל ענין חדש דהנה בטעם דמחושואיל"מ לכאורה צ"ב דהא השבועה מברר הספק דאנן מסופקים אם אמת טענתו של זה או לא ואמרינן דהשבועה מברר הספק וא"כ היאך נוציא ממון בשביל דא"י לשבע הא סוף סוף אנן מסופקים שמא אמת טענתו ולא עדיף מה שחייב שבועה מאם היה רוב וחזקה נגדו ואפ"ה לא מוציאין ממון מכ"ש בזה דהשבועה אינו רק לברר הספק אך נראה דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם פט"ז מסנהדרין ה"ו דא"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק וכל שאמר ע"א שזה חלב ואח"כ אכל אחד זה החלב נהרג עליו ע"ש הנה חזינן דאף למלקות ומיתה דצריך שני עדים אפ"ה כל שהוחזק כבר בע"א מועיל וה"ה כאן לענין שבועה עד"מ מודה במקצת וע"א ושבועת שומרין כל שהי' יכול לשבע ולברר הספק אם כן לענין השבועה התורה האמינה לע"א ולכך גם כשטוען א"י הו"ל מחושואיל"מ שהרי העד לא בא רק לשבועה ולכך משלם אח"כ וז"ב. ובזה נראה לפע"ד דלכך בשבועה דרבנן ל"ש מחושואיל"מ דהא לממון מ"מ הוה ספק רק דזה הספק כבר נעשה ספק לענין שבועה וזה כשנעשה ספק מה"ת אבל כאן מה"ת לא הוה ספק כלל רק דרבנן אמרו דישבע א"כ לא אתחזיק לענין שבועה כלל וא"כ עכ"פ מחושואיל"מ לא אמרי' וגם נראה לי כיון דבשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסי א"כ גם כשנתחזק לענין שבועה לא נתחזק לענין ממון דהיינו אם לא ירצה לשבע לא ירד לנכסיו וא"כ שוב ל"ש מחושואיל"מ ובזה מיושב מה שהקשו למה לא קאמר בשבועות דף מ"א הנ"מ בין ש"ד לדרבנן לענין מחושואיל"מ ובתשובה כתבתי בזה הרבה ולפמ"ש אתי שפיר דזה תלוי אי נחתינן לנכסי וכבר אמרתי שם חילוק זה בין דאורייתא לדרבנן ודו"ק היטב.