שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ו (ח׳)

שוב ראיתי בש"ע והנה לענין סימנים ועדים מבואר הדין בש"ך שם ס"ק ז' דעדים עדיפי מסימנים אף שמובהקים אבל הש"ס מיירי בסימן שאינו מובהק וע"ש בש"ך ס"ק ו' ובמ"ש בגליון שם וצ"ע כעת והנה הש"ך בחו"מ סי' ע"ב ס"ק נ"א הביא דברי השו"ת מיימוני לספר קנין שכתב בסי' י"ח ראיה דבלא הו"ל למידע ל"ש לומר מחושואיל"מ דאל"כ ע"א יכול לחייב שבועה ולטעון בהמותיך הזיקו כמה וכמה עניינים וזה א"א לו לידע ויתחייב לשלם וכתב הש"ך דז"א דהא כל דעד מודה דזה א"י ל"ש מחושואיל"מ דהרי העד לא יכחישו כלל שהרי העד יודע שא"י הבע"ד ונוראות נפלאתי דבאמת ל"ש כלל שהע"א יכחישו והרי אדרבא ע"א כשנים כ"ז שלא מכחישו הבע"ד ואדרבא התורה אמרה שאם זה מכחישו נאמן לשבע נגדו אבל כ"ז שאינו מכחישו יש לו דין שנים כמ"ש בב"ב בתוס' דף ל"ד בנסכא דר"א אבל גוף קושיתו לק"מ והתימא על גוף הקושיא דכבר כתב בשו"ת מיימוני לספר משפטים סימן ס"א דע"א לא יוכל לסייע בדבר שמחושאיל"מ משום דבא לממון וגם בנסכא דר"א אם בא אח"כ לא יוכל לחייב דהוה כבא לממון וה"ה כאן הרי בא עיקרו לממון דהא יודע העד שא"י לשבע ובא לממון וז"ב.