שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ו (ה׳)

דרך כלל שטת הרמב"ם בודדת היא ובאמת א"צ קיום כמ"ש כל הפוסקי' ומה גם כאן דבא על הב"ד וכתב בו ג"כ בדבר המעות דודאי לא ישקר כ"כ והרי עביד לגלויי דכשתכתוב לההאפטמאן יכתוב שלא מת אותו האיש ולמה לו לעשות כ"ז וכ"כ שזה מחשב כהזכיר שם אביו. והנה עוררני אחד מתלמידי במ"ש דשם אחיו ואמו הוה כהזכיר שם אביו מהא דמבואר בנזיר דף ד' הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו ופריך בש"ס לכל הני ומשני צריכא ע"ש ובתויו"ט ומשמע משם דלא סגי בשנותן סימן בשלשה ובעי עוד סימן כבעל דלילה אבל באמת האורח מישור האריך להשיג על תוי"ט ע"ש ולפי מה דמבואר ברש"י ותוס' לפנינו גי' כל שהוא מזכיר שלשה וכן הוא בשטה מקובצת שם באורך דכל שמזכיר שלשה הרי הוא כמו דאמרו בב"ב ואם היו משולשים ע"ש ועיין ברמב"ם פ"ז מנזיר ובב"מ שם האריך ובאורח משור לא האמין כלל שהרא"ש יכתוב כן כמ"ש הכ"מ בשמו ובאמת בשטה מקובצת לפנינו כתוב כן בשם הרא"ש וכאן כל שהזכיר יחזקאל פרידריך ושם אחיו ושם אמו הוה כמשולשים שסי' הכינוי הוא ג"כ סימן וגם במ"ש שסותר דברי עצמו במ"ש מתחלה דען זעקסטין דיזער מאנהאט ואח"כ כתב ששה באלול וחפשתי בלוח ומצאתי שלא יתכן המנין בשום אופן אמנם כבר מבואר בחו"מ סימן כ"ט שכל מה שנוכל להשוות הדברים שלא יסתור דברי עצמו אף במשמעות רחוק מבארין מכ"ש בזה שיש לומר דבתחלה ובסוף כוון למספר חדש שלנו ואם יוכל בקל להתברר הדבר ע"י שיכתבו לההאפטמאן ושם יהיה נכתב בהאמעטריקא יום המיתה מה טוב ובאמת אם נימא דגבי גיטין א"צ דרו"ח כר"מ א"צ לחקור כלל ומישבין הדבר ועיין ש"ך סימן ל"ג בחו"מ. והנה פש גבן לבאר מה שנסתפק כיון דדבר הרי הוא כמלחמה להרבה פוסקים והרי במלחמה צריך שיאמר וקברתיו וכאן לא נזכר שקברו והנה כבר הביא מעלתו שו"ת מ"ב סימן צ"ח ושו"ת כנס"י סימן מ"ה דגבי דבר א"צ שיאמר וקברתיו ואני אומר דאף אם נימא דדמי למלחמה ממש ובעי וקברתיו והרי במלחמה גופא כל דיש שנים המעידים ל"ש בדדמי ועיין ב"ש ס"ק קכ"ג דאף דע"א בפנינו ואומר כן בשם שני עדים הוה כאלו שני עדים בפנינו ע"ש ולפ"ז כאן האיש משה זלמן העיד כן גם בשם הבחור איכל אף שהבחור איכל לא חתם עצמו אבל הוא העיד כן בשמו הוה כאלו יש שנים ובשנים ל"ש בדדמי ועיין ב"ש סי' מ"ב ס"ק ז' דאם ע"א אומר בפניו ועוד לפני אחד נתקדשה פלונית ואותו פלוני אינו כאן צריכין לחוש לעדותן ועי' במהרש"א בכתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו וא"כ כאן הוה ג"כ כמעיד בשם עצמו ועוד אחד ובכה"ג ל"ש בדדמי ובלא"ה נלפע"ד דכאן ל"ש בדדמי כלל דבשלמא בשאר אנשים שייך לומר בדדמי גבי דבר דאפשר שלא מת וזה סבר שמת וזה הלך לו אבל כאן הרי הם בעלי מלחמה ואין לו נס והמלטה ואם נשאר חי איך שייך שהלך לו וע"כ או ראה או ידע אותו וע"כ לפע"ד הדבר ברור דהאש' הלז מותרת להנשא והנה הנשאת עפ"י ע"א צריך רשות ב"ד וצריכין להתיר לה ב"ד של שלשה כשרים ולא קרובים כמבואר סי' ל"ט וכאן לפמ"ש יש מקום לומר דהיא מותרת עפ"י שני עדים אמנם לפי שאין הדין ברור ע"כ אם יסכימו להיתר זה עוד גדול אחד ישבו שלשה אנשים ויתירו לה כמשפט ועי' בשו"ת בן לב ח"א סי' ב' שכתב בפשיטות דיש לסמוך על כתב שמצאו בו שמת אף בלא קיום כדעת כל הפוסקים ולא כהבנת הרשב"א בדברי הרמב"ם ע"ש. שוב ראיתי שנית בדברי הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג וארשום קצת גמגומים שראיתי בו מ"ש דאפילו בעדות אשה שהוכשר בעד מפי עד ובעדות עבד ואשר וקרוב אפ"ה תני בתוספתא פ"ב דכתובות שאם מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין סומכין עליו במח"כ לא זכר דבש"ס דילן אמרו שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והך תוספתא דפ"ב דכתובות הוא זה שמביא הירושלמי דמתניתא מסייעא לר"ב ודחו לה הפוסקים וכמ"ש הר"ן והנמוק"י גם מ"ש דבשטר קידושין כיון דליתא לראי' אלא למקני' בי' אף בבא ליד אשה כיון דאנהו לא מהימני למנטרי' וסהדי לא דכירי לא חשוב כשטר צ"ע דזה דוקא בשביל הזמן דלא מהמני דיש לחוש למחיקה ולא חזי לאותבי' לבע"ד אבל כל שא"צ זמן שוב שטר קידושין חשוב שטר אף דהוא למקני' ועי' קצ"ח סי' ס"א שהביא שו"ת דברי ריבות ותמה עליו ודו"ק.