שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ו (ד׳)

ובזה אני אומר דבר נחמד במ"ש הש"ך בחו"מ סימן פ"ז ס"ק ט"ו דהיכא דהוה מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם אין עד המסייע פוטרו ובקצה"ח שם תמה בזה דהרי בטען א"י וע"א מעיד דצריך לשלם ע"י העד וכן בחשוד נימא דהעד בא לממון וע"כ דעד כי אתי לשבועה קאתי וממילא נתחייב וה"ה בעד המסייע לפטור ע"ש שהאריך ובמכת"ה לא נזכר משו"ת מיימוני הנ"ל דבחשוד באמת אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל ובטען א"י באמת מיירי שבא העד תחלה או שהי' יכול לטעון נזכרתי וכמ"ש משא"כ כאן שכבר נתחייב ממון והיה מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם כמו בשומר שמסר לשומר שכתב הרא"ש דאין השומר השני עד המסייע דזה כבר נתחייב שבועה וא"י לשבע וא"כ כשיבא עד המסייע יפטרנו מממון ונמצא בא עקרו לממון ובזה מיושב היטב קושית התוס' בב"מ דף ג' שהקשו דמנ"ל דכ"ה פטור וא"ל מדאצטריך ע"א דאצטריך ע"א בטענו בספק עפ"י עד והקשה הגאון מו"ה משולם ז"ל אבד"ק פ"ב דאכתי מה יועיל הא יוכל לשלם לו ויתבענו שיחזיר לו ויצטרך לשבע דהשתא ס"ד דהוה חייב שבועה ולא יוכל לשבע שא"י והעד לא יפטרהו דהו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם ולפמ"ש אתי שפיר דזה העד גופא בא בתחלתו לשבועה רק שזה לא רצה לשבע וישלם לו אבל העד בא לשבועה ופשיטא דיכול לפוטרו אח"כ ג"כ וז"ב כשמש ודו"ק ובגוף דברי הרמב"ם שאין חותכין עדות שבשטר מה"ת שנתקשו כבר הארכתי בתשובה מה שמצאתי בשו"ת רמ"ע מפאנו סימן קכ"א דהטעם הוא בשביל שצריך דו"ח ודו"ח לא יתכן מפי הכתב ולכך כשבטלו דו"ח בד"מ שוב כשר שטר גם מה"ת מידי דהוה אכל ד"מ דאטו נימא דכיון דמה"ת צריך דרישה וחקירה ובטלו בד"מ לא יהיה עיקר החיוב רק מדבריהם דז"א דעכ"פ עדותן נתקבל כהוגן ונתחייב מה"ת וכמו כן לענין מפ"כ ובזה הארכתי בתשובה הרבה לישב הקושיות שהקשו על הרמב"ם וא"כ מיושב גם הרבה קושיות של מעלתו על הרמב"ם ואכ"מ להאריך ועיין בשו"ת עבוה"ג סימן ק' שלא נזכר מדברי תשובת מיימוני הנ"ל.