שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קמ״ב (ג׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ודרך אגב אזכור במ"ש הטור ביו"ד סי' קצ"ט בשם הרשב"א בד"א שלא נתעסקה בו באותו מין אחר טבילה אבל נתעסקה באותו מין אחר טבילה בין טבילה לבדיקה א"צ טבילה אחרת שאני תולה באותו מין שנתעסקה ודבריו תמוהין שהב"י כתב שלמדו מאותה סוגיא דחולין והיא תימה דהרי שם מבואר דלא עלתה לו טבילה והרשב"א כתב שתולה באותו מין שנתעסקה וכבר תמה בזה הכה"ג ומ"ש בזה דבש"ס מיירי לטהרות והרשב"א מיירי לבעלה הוא תימא דבחידושי הרשב"א לא משמע הכי בפ"ק דחולין ולפע"ד נראה דבש"ס נקט אפילו נתעסקה באותו מין כל היום כלו ולפע"ד הכוונה דנתעסקה כל היום קודם הטבילה וגם לאחר הטבילה דלא כפירש"י דוקא לאחר טבילה ורק דה"א כיון שעכ"פ נתעסקה בו לאחר טבילה ג"כ תוכל לתלות בזה קמ"ל דמוקמינן על חזקת טומאה אבל הרשב"א מיירי דלא נתעסקה רק אחר הטבילה בין הטבילה לבדיקה ובזה רגלים לדבר שבא מכח התעסקות וז"ב וע"ש בסוף הסוגיא דהש"ס מסיק דלר"ח כיון דמתלי תלי תלינן בעצם מפרקת דבתרייתא אבל לר"ה כיון דאיכא מפרקת דקמייתא לא תלינן אם כן זהו דמקשה על ר"ח דאף דנתעסקה גם קודם טבילה מ"מ גם לאחר טבילה נתעסקה ג"כ ואם כן מהראוי לתלות בזה ואף אם אולי הרשב"א לא כוון זה כמ"ש פ"ק דחולין דנתעסקה כל היום היינו לאחר טבילה לפע"ד דהחילוק הלז עכ"פ נכון לדינא ועיין ש"ך שם ס"ק ט"ז שכתב דאין לסמוך על דינו של הרשב"א הנ"ל דבכל הפוסקים משמע דלא כדבריו ולפע"ד לא ירדו לחילוק הלז אבל החילוק הלז אפשר דיודו כל הפוסקים ודו"ק היטב כי לא נפניתי כעת לעיין בזה ואכ"מ.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.