שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״מ (ח׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה דרך אגב אזכיר מה דכתב הת"ח כלל מ"ב דאף דאינו נקרא חהר"ל מ"מ הוה דבר שבמנין והש"ך בסימן ק"א ס"ק ח' מפקפק עליו והנה תלמודי נ"י הקשו אותי בעת למדנו סי' ק"י דמדברי הש"ס נראה לכאורה כהת"ח דהרי בזבחים דף ע"ב אמרו שם ונבטלו ברובא וכ"ת חשיבי ולא בטיל הניחא למ"ד כל שדרכו למנות אלא למ"ד את שדרכו למנות מאי איכא למימר והקשו התוס' הא הו"ל חהר"ל וכתב הרא"ש דכבש בעורו לא חשיב חהר"ל דמחוסר תיקון וא"כ חזינן דאף דאין בו משום חהר"ל מ"מ הוה דבר שבמנין (והש"ך בסימן ק"א ס"ק ח' מפקפק עליו) והוא לכאורה קושיא עצומה והשבתי דז"א דבאמת הת"ח י"ל דהוציא כן מזה אמנם הש"ך י"ל דמפרש דבאמת י"ל דתלוי בזה אי בעי את שדרכו למנות או כל שדרכו למנות דאם בעינן את שדרכו למנות תמיד א"כ כל שאינו חהר"ל הרי עכ"פ אין דרכו למנות תמיד דהא אינו חשוב כ"כ אבל כל שדרכו למנות יתכן דהוה אף שאינו חהר"ל ולפ"ז אנן דקי"ל את שדרכו למנות כמבואר בסימן ק"י שפיר כתב הש"ך דאינו את שדרכו למנות כל שאינו חהר"ל מש"ה פריך הש"ס שפיר דכל שבעי את שדרכו שוב כל שאינו חהר"ל גם דבר שדרכו למנות תמיד לא מקרי וז"ב ובזה עמדתי על דברת התוס' שם ד"ה אלא שכתבו דמי גרע שור גדול מאת שדרכו למנות הא אפילו חתיכה בעלמא חשיב את שדרכו למנות משום דחשיבא להתכבד בפני אורחים והדבר תמוה דהתוס' טרפו וערבו חהר"ל באת שדרכו למנותו ולמה לא הקשו בפשוט דהו"ל חהר"ל דלא בטל והיא תמיה גדולה ותלמודי אמרו שאחרונים דקדקו מדברי התוס' דס"ל דהוה חהר"ל אף כבש בצמרו ושלא כהרא"ש ולפענ"ד אינו נראה כן דהרי הוצרכו לטעם דאת שדרכו למנותו ולפע"ד לפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא הוה חהר"ל כל שמחוסר מעשה ותיקון אמנם זה מפאת חהר"ל דעכ"פ אינו חשוב להתכבד שעדיין מחוסר תיקון אבל עכ"פ את שדרכו למנותו בודאי חשיב כאן דלאחר הפשט יהיו חהר"ל עכ"פ הוא מונה אותו לחתיכה יפה שהרי סופו שתהיה חהר"ל וא"כ מבואר היטב כהש"ך דאם אינו חהר"ל אינו מקרי את שדרכו למנותו תמיד רק כל שדרכו למנותו וז"ב מאד אמנם גוף דברי הת"ח אני תמה דהמעיין בת"ח כלל מ"ב ד"ג ימצא להיפך ממה שהעתיק הש"ך בשמו דאף דאינו מקרי דבר שבמנין כל שנשחטו ובטל לחשיבתו מ"מ חהר"ל הוה דלאחר שחיטה שוב הוה חהר"ל וע"ש במנחת יעקב שקצת הרגיש בזה ובאמת שגם זה לא יתכן דאף שנשחטו במה יצאו מדבר שבמנין רק מידי חשיבות בע"ח יצאו אבל לא מכח דבר שבמנין וכפי הנראה מהמנחת יעקב שם הבין דכל שנשחטו יש ע"ז שני איסורים מכח דבר שבמנין ומכח חהר"ל ותלוי אי בעי את שדרכו למנות תמיד או כל שדרכו למנות סגי ולאחר שהוסר הנוצה הוה חהר"ל ג"כ והרמב"ם פט"ז ממ"א ה"ג דחה כל ענין דבר שבמנין ולא מנה אלא שבעה דברים בלבד ועיין כ"מ ובב"מ סימן ק"י מ"ש בזה ואני תמה אם מנו חשיבותן ולפירושו למה לא מנו אותם המינים שנשתבחה בהם א"י דבודאי הם מקרי חשובים ואולי אדרבא לפי שהיו מצויים שם הרבה לא חשיבי כ"כ ורמוני בדן וכדומה חשובים בכ"מ אבל הדבר צ"ב דמנין להם לחז"ל למנות רק אותן שבעה דברים וע"כ צ"ע.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.