שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״מ (ו׳)

והנה על דברת התוס' בב"מ הנ"ל דברי' מה"ת לא בטל תמי' לי טובא ועל המהרי"ל שהחזיק כן בפשיטות וגם הפר"ח והכו"פ האריכו דמהפוסקים משמע דאינו רק דרבנן ואני תמה למה לא הביאו ש"ס מפורש חולין דף ק' דאמרו ואי אשמעינן חתיכה הוה אמינא הני מילי חתיכה הואיל וראויה להתכבד בפני אורחים אבל גיד אימא לא קמ"ל והרי גיד הוה בריה כדאמרו שם האי תנא גיד משום דבריה הוא וא"כ היאך שייך צריכותא דהא גיד דהוא בריה הוא מה"ת וחתיכה הראויה להתכבד אינו רק דרבנן ואם כן אינו מענין זה ואיך ס"ד שלא יהיה אף כמו חה"ל וגם להיפך היה לו לש"ס לומר דאי אשמעינן גיד משום דהוא מה"ת משא"כ חה"ל ואף לפי מה שהליץ הכו"פ בסברת התוס' דבריה מדרבנן חשוב יותר ג"כ קשה דעכ"פ איך שייך לומר דה"א גיד לא אמנם בגוף דברי התוס' דב"מ לפענ"ד ברור דשם להס"ד דאף בלא נאסר מתחלת ברייתו ג"כ שייך בריה א"כ בזה שיש בו נשמה וחיות פשיטא דהוה בריה מה"ת דהרי דמי לנמלה דיש בו נשמה וחשוב בריה כדאמרו במכות דף י"ז ואף דלדידן עיקר תלוי בשלימות ומה דקפיד התורה שלא לאכל בין גדול ובין קטן היינו דחז"ל עשו מדרבנן לכל דבר שהקפידה תורה שלא יאכל בשלימות דזה מקרי בריה עפ"י פרטי הדינים שנקבע שם בריה אבל מה"ת לא חשוב בריה רק מה שיש בו נשמה כמו נמלה וא"כ בזה הוה בריה מה"ת לולא דלא נאסר מתחלת ברייתו ושאני נמלה דנאסרת מתחלת ברייתו וז"ב בכוונת התוס' ולא קשה כל הקושיות ודו"ק היטב.