שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן ק״מ (ה׳)

ובגוף דברי התוס' במעילה דף כ"א הנ"ל שכתבו דמטבע חשוב ולא בטל שתמהו כלם דהא אינו רק מדרבנן עיין פר"ח סימן ק' ובבה"ז שם ובמ"ל פ"ז ממעילה וכ"כ לעיל בזה. בשנת תרט"ו ה' ויקהל סיימתי מס' מעילה ואמרתי בזה דבר חדש דהנה באמת ר"ע חייש למיעוטא ול"ש כלל ביטול ברוב אך ז"א דאף לר"מ דחייש למיעוטא ברובא דאיתא קמן לא חייש למיעוטא דכתיב אחרי רבים להטות וכמ"ש המרדכי סוף חולין ובתוס' יבמות דף ס"ז כתבו כן לר' יוסי דחייש למיעוטא ברובא דאיתא קמן מודה ע"ש ולפ"ז כאן דהוה רובא דאיתא קמן גם לר"ע בטל ברוב ושפיר הקשו ובזה נלפענ"ד דבר חדש דמאן דחייש למיעוטא כל דהוה מטבע והו"ל ד"ח ולא בטל מדרבנן כל דרבנן אמרו דלא בטל שוב גם מה"ת יש לחוש למיעוטא דכל הסברא דברובא דאיתא קמן לא חיישינן למיעוטא משום דהמיעוט לגבי רובא כמאן דליתא קמן כלל דהא יש לך לומר דמן הרוב הוא אוכל ולפ"ז כל דרבנן עשו להמיעוט ג"כ כמאן דאיתא קמן אם כן הרי יש כאן המיעוט גם כן ולא בטל שוב יש לחוש שמא אותה מטבע הוא של הקדש דבאמת ר"ע חייש למיעוט רק ברוב דאיתא קמן המועט בטל במציאות וכל דרבנן גזרו שלא יתבטל שוב הוה עכ"פ כרובא דאיתא קמן דהרי המיעוט איתא קמן וחשוב כמו הרוב ושוב חיישינן למיעוטא מה"ת לר"ע כנלפע"ד דבר חדש ובלא"ה יש לומר כיון דכל ענין דרובא דאיתא קמן הוא משום שהאיסור נהפך להיות היתר וכמ"ש הרא"ש פרק ג"ה ולכך גם ר"מ מודה דהא נהפך להיתר ול"ש לחוש למיעוטא דהא נעשה היתר ולפ"ז כל דחז"ל אמרו דלא יתבטל א"כ עכ"פ לא נהפך להיתר ושוב יש לחוש עכ"פ למיעוטא לר"מ דעכ"פ נהפך להיתר לא שייך ושוב יש חשש מיעוט ובזה מיושב מ"ש התוס' דל"ש לומר דשיל"מ ע"י פדיון דאינו רק דרבנן והדבר פלא דא"כ מטבע דחשוב ג"כ אינו רק דרבנן ולמה על דבר שיל"מ דחי דאינו רק מדרבנן ועל מטבע חשוב נשארו בזה ולפמ"ש אתי שפיר דדבר שיש לו מתירין אינו חשיבות בעצם רק דעד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר וע"ז שייך לומר דמדאורייתא בטל עכ"פ אבל מטבע חשוב והו"ל כמו שהמיעוט ג"כ איתא קמן ולא נתבטל ולא נהפך להיתר שוב גם מדאורייתא לא בטל ודו"ק היטב. ובזה נלפע"ד ליישב גם הך דב"מ דף ז' שהקשו התוס' גבי קפץ אחד מן המנויים דלבטל ברובא וכתבו דדשיל"מ לא הוה דאינו רק דרבנן ובריה ל"ש כדפרישית בחולין והיינו מטעם דלא נאסר מתחלת ברייתו ותמה בשו"ת מוהרי"ל סי' ע"ו דהא בריה ג"כ אינו רק דרבנן ועיין פר"ח סימן ק' וכרו"פ שם ולפמ"ש יש לומר דהרי בשטה כתב שם לתרץ קושית התוס' דרוב אינו רק ספק והתורה התירה בשאר אסורים דנהפך להיות היתר וכאן עשירי ספק מ"מ הוה ע"ש ולפע"ד נראה דהתוס' ג"כ מודו לסברא הלז אבל ס"ל כל שהאיסור נהפך להיתר שוב אין כאן ספק כלל ושרי לגמרי ושפיר הקשו ולפ"ז כל דהוה בריה ומדרבנן חשוב ולא נהפך להיתר שוב ל"ש ביטול ברוב דשם בעינן עשירי ודאי ודו"ק מיהו סברת השטה בשם הרא"ש היא דשם ל"ש נהפך להיתר דאדרבא אנו רוצין לחייבו במעשר וא"כ אדרבא אנו רוצים שיהיו נאסר וצריך לעשרו ודו"ק ועיין בשטה שם דרצו לומר דחז"ל בכחם לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה והם השיגו דל"ש כאן זאת דדוקא לעשות סייג וגדר לתורה עשו כן וכאן הוא להיפך לפטרו ממעשר ולפמ"ש י"ל דכאן דהתורה לא סמכה על הרוב ורק דבעי עשירי ודאי א"כ כל דחז"ל גזרו שלא יתבטל משום בריה שוב הוה סייג וגדר לתורה דבעינן עשירי ודאי ודו"ק ועכ"פ לענין חשש מיעוט לר"ע דחייש למיעוט בהך דמעילה ודאי שייך סברת השטה ומטעם שכתבתי דחיישינן למיעוטא והוה סייג וגדר לתורה דבעינן עשירי ודאי ודו"ק וזהו שהקדימו דר"ע מחמיר בספק מעילות וא"כ שפיר מעל לר"ע דחייש למיעוט ודו"ק ועיין משנה למלך פ"ב מנערה דכל דהתורה אמרה סתם ולו תהיה לאשה דבעינן שתהא ראויה לו כל שהוא אסורה אף מדרבנן ל"ש ולו תהיה לאשה והוא הדין כאן כל דהתורה אמרה עשירי ודאי ולא ספק כל שאסור מדרבנן וא"כ אינו ודאי עכ"פ ולא בטל ברוב וכמ"ש אבל כל שנתבטל ונהפך להיות היתר הו"ל עשירי ודאי ודו"ק.