שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן י״ד (ג׳)

מה שהאריך מעלתו דלא נקנה לו חצר השותפין דחצר השותפין אין קונין זה מזה הנה זה ודאי דנקנה וכן דרך התגרים ובפרט בזה שהרפת והבנינים נעשים לזה ואינו כשאר חצר השותפין שאינו עומד ע"ז לבד וכאן עומד ע"ז ופשיטא שקונין זה מזה ולא גרע מקנין סטימתא אמנם מ"ש דהרויח הוה דשלב"ל והוה כקני את וחמור הנה הנו"ב מהד"ק חלק חו"מ סי' כ"ו כתב לחתנו הגאון ז"ל דבדבר שלב"ל ודאי לא בטל כל השטר שלא ידע שיהי' ריוח כדי שיתלה הקנין בזה עם זה יעו"ש ואף שחתנו הקשה ע"ז יעו"ש וגם אני בהגהותי על הנוב"י שנדפס מחדש בלבוב השגתי ג"כ בזה ועכ"פ לגבב כל הקולות לצדד לשמעון זה אי אפשר אמנם מ"ש דאם בטל השטר שוב חזר הדין דשותפין וא"צ השותף לשלם מביתו הנה לפי מ"ש הרדב"ז הובא בתומים סי' צ"ג פשיטא דצריך לשלם מביתו וע' קצוה"ח סי' קע"ו מ"ש בזה ולפי דבריו ג"כ יש לצדד ולחייב לשמעון אמנם אף אם נימא דא"צ לשלם מביתו זה דוקא כשלא הניח יותר אמרינין דע"ז לא נתחייב אבל כאן ששמעון באמת רצה להניח מעות יותר רק שכעת רוצה לתפוס אותו המעות שהתחייב לראובן בשטר כדי שלא יהי' לו מעות בשותפות זה לא אמר אדם מעולם ובכה"ג ודאי ה"ל אינו יודע אם פרעתיך וע' קצוה"ח סי' קע"ו וזה ברור.