שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קל״ב (ד׳)

ומה שהקשה מעלתו על מ"ש התוי"ט פ"ב מנגעים משנה ג' דהא דאין פותחין לו חלונות לראות נגעו דוקא כשלא היה לו חלונות אבל כל שהיה לו חלונות והם סגורים פותחין והקשה דאיך יליף הש"ס בחולין דף יו"ד חזקה מהא דאין פותחין חלונות והא אם היה לו חלונות פותחין ואם לא היה לו חלונות אין פותחין וממילא הבית טהור במחכת"ה טעה בזה דשם מיירי דהבית היה לו חלונות ושם קאי שיפתחו חלונות בהדלת אשר סגר והדלת לא היה לו חלונות ושפיר מקשה ודו"ק ויעיין ברש"י וימצא. ומה שהקשה בקידושין דף כ"ז גבי שדה במכר ומטלטלין במתנה ופשיט הש"ס מעשור שאני עתיד למוד וע"ז הקשה ממ"ש התוס' בב"ב דף מ"ח דמה שאדם מחייב ליתן חשוב כמו מכר ואם כן מה ראיה מעישור שאני עתיד למוד דמחוייב ליתן לק"מ דדוקא לענין תלוה וזבין כל שמחויב ליתן הוה כמכר אבל כאן לא מקרי מכר דמכל מקום הוא נותן מתנה וגם שאני התם דמוכרח לתת לזה דוקא משא"כ כאן דיכול ליתן לכל מי שירצה ועיין ב"מ דף י"א דאמרו בהדיא דמקרי מתנה. ובגוף הדין נתיישבתי דבלא"ה נראה דהדין עם הבעל דזה עדיף מספק בתקנה דשם הספק בגוף התקנה אם הוא ב"ז שלא יחי' שלשים יום וכדומה אבל כאן מהראוי לומר דהשטר אדרבא נעשה רק כפי התקנה ולא יותר מג' שנים וא"כ פשיטא דהדין עם הבעל ומיהו בכ"ז כיון דבשטר כתוב סתמא ומשמע לעולם א"כ הוה כספק בתקנה דמוקמינן אדינא וכמ"ש.