שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קכ״ט (ז׳)

והנה הרמב"ם פ"א ממילה כתב בהלכה ט"ו וכן מילה שלא בזמנה אינו דוחה שני ימים טובי' של ר"ה ותמה הכ"מ מהלשון וכן הא מזה נלמד כל הדין והנני אוסיף להפליא דאדרבא זה כ"ש דאם ספק מילה שלא בזמנה אינו דוחה יום שני של ר"ה מכ"ש מילה ודאי שלא בזמנה דאינו דוחה ועיין שו"ת נו"ב דהאריך דבספק מילה שלא בזמנה ודאי מהראוי שתדחה והנראה בזה דשיטת רבינו הוא איפכא דאדרבא בספק מילה שלא בזמנה שיש לומר דלמא היו אתמול הזמן וקודם אתמול ואם כן אלו יבא אליהו ויאמר דאתמול היה זמנו והו"ל אפשר לעשותו מאתמול ומצוה לעשותו מאתמול וחיוב כרת אם לא מל בזמנו לשיטת הרמב"ם א"כ פשיטא דאינו דוחה יום שני של ר"ה דלמא אתמול זמנה היה וא"כ אסור למול כעת דדלמא היום ר"ה ובוודאי אסור למולו דמילה שלא בזמנה אינה דוחה והו"ל ס"ס להחמיר ספק שמא אתמול זמנה ודלמא היום ר"ה ואף דהו"ל רק שם אונס חד הוא דאם אין היום ר"ה ודאי מותר אף שעבר ולא מל ומצוה למול ועיקר הספק היא שמא היום ר"ה וגם אינו מתהפך דאם נימא שאינו ר"ה שוב אין לך מה להסתפק מ"מ הוי כעין ס"ס להחמיר וגם כיון דחז"ל עכ"פ עשו כיומא אריכתא אם כן מדרבנן בודאי יש ס"ס להחמיר מה גם שאינו רק ספק אחד דשמא היה זמנה אתמול ואסור היום וא"כ אסור אלא אף אם בוודאי שלא בזמנה כגון שלא היה אפשר למולו עד היום שהיה חולה וא"א למולו א"כ בזה ה"א שיוכל למולו ביום שני של ר"ה וע"ז כתב רבינו דגם בזה אין למולו ביום שני של ר"ה ולמדו ממה דאמרו ב' ימים של ר"ה נימול לי"ב ושם ביום א' של ר"ה לא היה אפשר למולו דהא ביום א' ג"כ הי' בודאי שלא בזמנה וא"כ לא היה אפשר למולו מאתמול ואפ"ה אסור למולו ביום שני של ר"ה וז"ב כשמש ובזה יש לי לומר דזה טעמו של הרא"ש דמה דנקט בר"ה דוקא היא לפי דאדרבא בר"ה יותר רבותא דבר"ה בודאי לא היה אפשר למולו אתמול ביום א' של ר"ה דיום א' וב' היא קדושה אריכתא וכחד יומא חשבינן אבל בשאר יו"ט של גליות אינו רק ספק ושמא יום ראשון הוא חול והיה אפשר למולו מאתמול וא"כ שפיר אסור ביום ב' מיהו לפ"ז בזה"ז דעיקר היא היום הראשון דבקיאין בקביעא דירחא רק שמנהג אבותינו בידינו היה אפשר להקל ביו"ט שני של גליות ודו"ק היטב כי נכון הוא לפענ"ד. והנה באמת לענין אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים נקט נמי כדי לשבת ולשני ימים של ר"ה ושם בודאי ל"ש שני יו"ט של גליות והנה במנחות דף מ"ט ע"ב אמרו והא איכא צפרא דתלתא ורש"י גרס הא איכא צפרא דחד בשבתא ולפע"ד רש"י לשיטתו בפסחים דף נ"ח דגם בזמן שמקדשין עפ"י הראיה היו נזהרים שלא יחול ר"ה באד"ו ופסח בבד"ו וא"כ ל"ש למינקט דר"ה בחד בשבתא דלא אד"ו ראש ועכ"פ ל"ש היא וע"כ נקט בחד בשבתא אבל התוס' בערכין דף י"ג גרסו כגירסא דילן וגם במנחות ה' אית דגרסי מביאין שתי הגירסאות דאנהו לשיטת הך דפסחים שם דבזמן שקדשו עפ"י הראיה היו יכול לחול בחד בשבתא ר"ה ע"ש ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קל"ה וצ"ע דלא הרגיש מכאן ודו"ק.