שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קכ״ט (ה׳)

והנה בהא דכתבו התוס' דף ס"ח בד"ה כך להקשות דהא דפסקינן לעיל כר"ח לא קיימא לן כן דהא אמרינן דאינה חופפת ע"ש וטובלת למוצאי שבת וכתבו דיש לאוקמא פסק דלעיל שליל טבילתה במוצאי שבת והוא יו"ט אז וודאי תחוף מע"ש ושאל אותי החריף מו"ה מרדכי מיזיש ני' דהא הש"ס אמר דגם אשה חופפת וטובלת ברביעי שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת ולכאורה רציתי לומר דלא קי"ל כר"ה אלא כר"ח וכדמתרץ רב יימר אבל ז"א דהא ניהו דשכן לא אמרי' אבל כלהו אמרינן וא"כ היכא מותרת הא קי"ל דלא תחוף כל שיכולה לחוף בלילה ורציתי לדחוק דמיירי במוצאי יו"ט של גליות ובמוצאי יו"ט ראשון ומכל מקום הוא יו"ט עדיין או שגם בחוה"מ עכ"פ אסורה לחוף ולסרוק אבל זה אינו במשמע וגם הדין ליתא וראיתי במהרש"א וכפי הנראה הרגיש בזה וכתב וזה לשונו ולאו ממש קאמר הלכתא כר"ח דהא ר"ח אפילו אם חל טבילתה בליל חול נמי קחמר אלא בהא הלכתא כרב בכה"ג אם חל ליל טבילתה ביו"ט או בשבת דהשתא ע"כ כדמתרץ רב יימר דג' ימים הרחקה לא מצינו לאשכוחי בשחל ליל טבילתה ביו"ט או בשבת ע"ש ולפענ"ד קצת ט"ס במ"ש בהא הלכתא כרב וצ"ל רב חסדא והנה אף שלשון הלכה כר"ח וכדמתרץ רב יימר יש לדחוק כמ"ש מהרש"א אבל תמיהני דאיך אפשר ליישב כן שיטת רש"י והא רש"י בעצמו בד"ה והלכתא כר"ח משמע דפירש כפשוטו דכלהו אמרינן שכן לא אמרינן ורק בהא ס"ל כרב יימר בהרחקת שלשה ימים לא ס"ל כר"ח רק כרב יימר וא"כ קשה מה שהקשיתי אבל בב"י סי' קצ"ט מצאתי שהביא דברי התוס' וכתב וז"ל ואע"ג דהתוס' לא אמרו להרחיק חפיפה מן הבעלים בין לדעת השאלתות בין לדעת רש"י אלא כשאין מפסיק בין יום דחפיפה ליום דטבילה אלא יום אחד בלבד אבל כשמפסיק ב' ימים כגון שחלו שני יו"ט ביום חמישי וששי וטבילתה בליל שבת אין מתירין לה לחוף ביום ד' דאם כן נמצאת חפיפה מרוחקת מטבילה טובא מ"מ מאחר שתלו טעמם בשלא יסתר פסקא דלעיל כיון דלההיא פסקא כל שהטבילה בליל יום טוב או שבת אפילו מפסיק בין יום הטבילה לחפיפה שני ימים שפיר דמי כגון שחלו שני ימים טובים בחמישי וששי וליל טבילה בשבת חופפת בד' וכן אם חלו ב' יו"ט בראשון ושני וליל טבילה ליל שני חופפת בע"ש הנה ראו עיני ושמחו דכפי הנראה פירש מ"ש ר"ה במוצאי יו"ט שחל להיות אחר השבת היינו של גליות אף דעדיין יום שני ולכך נקט אחר כך ביו"ט של ר"ה דשם ל"ש מוצאי יו"ט ראשון דב' ימים יומא אריכתא ואדרבא יום שני עיקר ועבב"י סי' תרל"ו שם שכתב שם דהיו השני ימים טובים בזמן הראיה ואף אח"כ לדעת הרבה פוסקים ועיין בב"י או"ח סי' תר"א שהאריך בזה ובזה מיושב מה שהקשיתי למעלה דבירושלמי נקט ביו"ט של גליות ורב הונא לא נקט רק ב' ימים טובים של ר"ה והוא תימא ולפמ"ש א"ש דר"ה אמר דבשני ימים טובים של גליות מותרת לטבול בליל יו"ט שני ואף בשני ימים של ר"ה ג"כ מותרת לטבול אח"כ דהיינו בחול וע"ז פליג ר"ח דשכן לא אמרינן ורב יימר אמר דבר"ה לא דכיון שהוא חול אסורה וז"ב כשמש וזה ראיה ברורה לשיטת רש"י ודו"ק היטב.