שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קכ״ט (ג׳)

והנה לפענ"ד נראה להביא עוד ראיה לשיטת רש"י דעיקר המצוה שתחוף ביום דהרי באמת התירו בלא אפשר שתרחיק החפיפה מהטבילה וקי"ל דאשה שהגיע טבילתה בליל שבת תחוף בד' כשיש שני יו"ט קודם השבת וקשה הא מבואר בסי' קצ"ט סעיף יו"ד אם מרחקת החפיפה מטבילה צריכה לעיין בראשה וגופה בעת טבילתה וכן בימים שבנתי' תזהר שלא תגע בדבר המטונף והמודבק בידה כמ"ש רמ"א שם וקשה למה לא נחוש שמא תשכח ולא תזהר בזה ולא תעיין ותעשה איסור וצ"ל דמכאן ראיה לשיטת הגאונים דכל דבדיעבד כשר אף שלא תעשה נוכל לסמוך על זה שיבדוק אח"כ כמבואר שם סימן א' בשם הגאונים לענין שחיטה וה"ה כאן דבדיעבד כשר ואף דאם לא נזהרה להתעסק בדבר החוצץ לא עלתה לה טבילה כמ"ש הטור היינו אם נתעסקה בדבר החוצץ בודאי אבל בדבר שאינו חוצץ בודאי ויוכל להיות שלא נדבק בה כלל אינו מעכב בדיעבד ולכך סמכינן לכתחילה על זה וז"ב והנה הט"ז בסימן צ"א כתב דדווקא כל שאין איסור ברור לפניו הוא דסמכינן על מה שיבדוק אח"כ אבל אם כעת יש איסור ברור רק שיש לו תקנה בהדחה וכדומה אז לא נוכל לסמוך על זה ע"ש ולפי זה יקשה דלמה יסמוך על זה והא כעת יש איסור ברור שהרי עיקר החפיפה נתקן בסמוך לטבילה וכל מה שחופף מקודם אינו רק בשביל שהיא בשעת הדחק דא"א שתחוף ביו"ט ולפי זה יקשה היאך רשאי לסמוך על זה הא כעת אינה עושית כדין ושמא לא תבדוק אחר כך ויהיה איסור אמנם באמת יש לדחות דכל שתקנו דבמקום שא"א שתחוף בלילה חופפת ביום אם כן שוב הוה כעת החפיפה כדין ובודאי תבדוק אח"כ ובלא"ה נלפע"ד כיון דלהשאלתות עיקר החפיפה בלילה אם כן בכל טבילה דרכה לחפוף ולסרוק בלילה אם כן פשיטא דלא חיישינן שמא תשכח דהא סרכא נקטה ואזלה ועיין ט"ז ביו"ד סי' ס"ט דסמך ע"ז באשה ששכחה אם הדיחה קודם המליחה ומכ"ש שלא חיישינן שמא תשכח ועכ"פ לשיטת רש"י ודאי אתי שפיר ובזה נלפע"ד הא דאמר ר"ה אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שבת וכו' והיא תימא דניהו דחופפת בע"ש וטובלת במו"ש דאינו רק ב' ימים ולא מעל"ע וכאן יש שלשה ימים ואף אם תאמר דאין כאן רק שני ימים ודומה לזה אכתי מנ"ל לדמות דשם לא אפשר בע"א וכאן אפשר בע"א וא"ל דגם שם אפשר שתחוף בלילה דלשיטת רש"י עיקר המצוה ביום משא"כ בימות החול מצותו ביום שלפני הטבילה ומנ"ל להרחיק הטבילה ולפמ"ש יש לומר דבאמת להרחקת החפיפה לא חש ר"ה כיון דצריכה ליזהר בימים שבנתים מכל דבר החוצץ וגם בליל הטבילה תעיין ועיקר דקמ"ל היא דלא חיישינן שמא תשכח ולזה אמר כיון דאשה חופפת בע"ש וטובלת במוצאי שבת וע"כ דהחפיפה מצותו ביום וכל שלא אפשר ביום שלפני הטבילה מרחיקין ולא חיישינן שמא תשכח ואם כן לענין שלא תשכח אין נ"מ אם יו"ט ושבת מפסיקים או יום החול מפסיק וז"ב. ובזה י"ל הא דחולק ר"ח ואמר כלהו אמרינן שכן לא אמרינן היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר היינו דכיון דבמקום דלא אפשר נקרא דיעבד כמ"ש התה"ד וכן קיי"ל ועיין בתוס' פסחים דף למ"ד ואם כן באמת לכתחילה חיישינן שמא תשכח ורק בר"ה סמכינן דלכתחלה הוה כמו דיעבד דא"א בע"א ועיקר החפיפה מצותו ביום איברא דלשיטת רש"י דגם בלילה יכולה לחוף אם כן שוב לא מקרי לא אפשר דהא אפשר בלילה אמנם נראה כיון דלשטת רש"י עיקר המצוה ביום ורק דבדיעבד יכול להיות בלילה אם כן מה חזית דנחשב זאת כמו דיעבד מה דא"א לחוף ביום ונכשיר בלילה ואז לא תוכל לחוף ולהרחיק החפיפה מוטב דנחשב זאת לדיעבד מה דלא יכולה לחוף ביום סמוך לטבילה והוה דיעבד ואז מותרת לחוף מקודם ובזה נראה לפע"ד הכרעת רב יימר דאמר אפילו שכן נמי אמרינן לבר מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת דלמוצאי שני יו"ט של ר"ה שלאחר השבת ליתא דאפשר דתחוף בלילה וטובלת בלילה והדבר תמוה דאם כן גם בע"ש לא תטבול דאה"נ דתחוף בלילה כל שהוא חול ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש כאן לפנינו שני עניני' אי אפשר דחשוב דיעבד וכל אחת סותר חבירו וא"כ רואין ענין אי אפשר היותר נחשב לאי אפשר ולכך בהרחקת החפיפה מאחד בשבת עד חמישי דזה הרחקה גדולה לזה חשבינן א"א וכל דא"א ממילא מקרי זה א"א וחופפת בלילה ודו"ק כי קצרתי והוא נכון מאוד. עוד נראה לפענ"ד ראיה לשיטת רש"י דהנה באמת אמרו חכמים דבעי חפיפה סמוך לטבילה ובעינן תיכף לחפיפה טבילה ואם כן בשלמא לשיטת רש"י דהחפיפה צריך להיות מבעוד יום והטבילה א"א להיות ביום רק בלילה לא אכפת לן בחפיפה שמרוחקת מן הטבילה שכן מצוותה בכך וא"א בע"א מה שאין כן להשאלתות אסור שתהיה ביום דהא עיקר מצותה בלילה ואם כן אמאי מתיר באם א"א בע"א כגון שיו"ט או שבת סמוך לטבילתה ואף דיש לדחות דהיכא דא"א שאני וכמו דהתירו לרש"י היכא דא"א שתחוף בלילה מיהו ל"ד דלרש"י עכ"פ מקיימינן חד מנייהו דהיינו דעכ"פ החפיפה ביום כמצותו או שעכ"פ החפיפה והטבילה ביחד משא"כ כאן שאינו מקיים שום דבר דמרחיקין החפיפה מהטבילה וגם החפיפה אינו בלילה כמצותו ודו"ק ובזה נראה לפע"ד הא דשלח רבין באגרתי' אשה לא תחוף בע"ש ותטבול במו"ש ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעי סמוך לחפיפה טבילה וליכא ופירש"י שהרי בקושי התירו ולכאורה היה צריך לבאר דשם א"א משום דבלילה לא תחוף שפיר וזהו עיקר חידושו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בעינן חפיפה סמוך לטבילה וא"כ בשלמא בכל חפיפה א"א בכך וע"כ בהכי הכשירו אבל כאן לא הכשיר רחמנא בכך ויש להמתיק יותר דלפי מה דאמרו בזבחים דף י"ב דאין מחוסר זמן לבו ביום וגם אין מחוסר זמן בלילה אם כן מכ"ש כשחופפת סמוך לחשיכה וטובלת בלילה דל"ש מחוסר זמן דהא אינו מופסק כלל שום הפסק ועוסקת בחפיפה וטבילה בכל הזמן אבל בע"ש עד מוצאי שבת יש כאן הפסק יום שלם באמצע ואנן בעינן חפיפה וטבילה ביחד והרי יש כאן הפסק יום שלם בנתים ובזה נלפע"ד הא דפריך הלכתא אהלכתא ומשני כאן באפשר כאן בלא אפשר והיינו דבאפשר לחוף בלילה מהראוי שלא ירחיק החפיפה מהטבילה משום דעיקר חפיפה הוא מתקנת עזרא והטבילה הוא מן התורה ובכרת מהראוי שהחפיפה תהיה סמוך לטבילה דתורה משא"כ בלא אפשר וזהו לשיטת השאלתות ולרש"י הוא להיפך דבאפשר לחוף ביום אם כן הכשרו בכך וגם אין מחוסר זמן לבו ביום משא"כ בא"א בע"א כגון מוצאי יו"ט מהראוי שתדחה מצות החפיפה שהיא ביום ויהיה בלילה כדי להסמיכה להטבילה שהיא מן התורה ובפרט שהוא מחוסר יום שלם באמצע וז"ב. ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש הר"ן בפ"ב דגיטין דכל שאינו מחוסר מעשה בגופו רק שמחוסר הקנאה לא מקרי מחוסר ולכך בכתב על עבדו לא מקרי מחוסר בין כתיבה לנתינה ולפ"ז גם כאן אטו מחוסר בעצם הטבילה רק שהיום אינו ראוי ואף אם נימא כיון דמ"מ אינה ראוי לטבילה מקרי מחוסר מכל מקום בלא אפשר בע"א בוודאי ל"ש מחוסר בכה"ג ודו"ק.