שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קכ״ו (ג׳)

והנה לכאורה לפענ"ד נראה דבר ברור דחמסן דהיינו בדיהיב דמי אף אם נימא דבישראל עובר בלאו ורק לאינשי בלא דמי משמע כמבואר בסי' ל"ד ובסי' שנ"ט ועיין ב"ש סי' כ"ח ס"ק ב' אבל כ"ז בישראל אבל בעכו"ם ודאי כל דיהיב דמי לא שייך גבי' לא תחמוד דלא תחמוד כתיב רעך ועכו"ם אינו בכלל וגם לטעמו של זקני הח"ץ ז"ל סי' כ"ו דאף דהתורה נאמרה לישראל מ"מ אסרה גם גזילת עכו"ם כדי שלא יקנה הישראל אכזריות בלב אם כן כל שנותן דמים והרי גם לישראל לא נפסל לעדות משום דלאנשי לא משמע שזה לאו אם כן מכ"ש שלא שייך אכזריות בזה ולא הזהיר על אכזריות קלה כזאת בעכו"ם ובזה נלפע"ד מה דקשה לי למה לי קרא דודבק באשתו ולא באשת חברו לגבי ב"נ ות"ל דהרי הוה גזילה וכמ"ש הרמב"ם עצמו פ"ט ממלכים הי"ד שמפני כך אנשי שכם נתחייבו הריגה שהרי שכם גזל והי' להם לדונו במיתה ע"ש ואם כן ת"ל דמקרי גזילה ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ דאם היה העכו"ם מוחל לו או נותן לו דמים הי' מותר ולכך אמרה תורה דאסור משום ודבק באשתו ולא באשת חבירו ול"מ מחילה ובזה נלפע"ד מה שחמור בא ליעקב ואמר הרבו עלי מהר ומתן והיינו דרצה להתנצל על הגזילה ואמר דרוצה לקנות בדמים ועל זה השיבו בני יעקב בערמה אשר טמא את דינה אחותם והיינו משני טעמים דניהו דבב"נ כל שנותן דמים אין בזה חטא אבל הם היו להם דין ישראל וז"ש כי עשה נבלה לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה והיינו דבישראל אסור בלי מילה וקידושין ואם כן לא מועיל דמים וגם דבעת שבא עליה לא בא בטענת דמים והוא בעל אותה ואח"כ רצה לתת מהר ומתן וכבר נתחייבו מעת שבא אליה וז"ש הכזונה יעשה את אחותינו ודו"ק. ועכ"פ מיושב דברי רש"י שפירש שגזלו ארעא מישראל משום דמעכו"ם לא אכפת לן דהם נותנים דמים וחמסן דיהיב דמי ל"ש כלל בעכו"ם כנלפע"ד ברור ודו"ק. והנה במה שהקשיתי למעלה מהא דמבואר בכתוב דעשו סוכות בגגותיהם ובחצרותיהם מצאתי בשנת כת"ר בחג הסוכות ששאילת ראשונים הוא בספר המנהיג הלכות סוכה וכתב דירושלים נעשו אכסנאים בחג לכל האורחים ומותרים לעשות סוכה ע"ש.