שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל א׳ סימן קי״א (ג׳)

והנה שח לי הרב המופלג מוה' פייביל שרגא נ"י מבוטשאטש שהקשה להרב הגאון אבד"ק בוטשאטש מהר"א תאומים נ"י דבזה"ז לכאורה ל"ש גזירה שמא יעבירנו ומטעם דהא עכשיו ליכא ר"ה כלל ול"ש חשש תורה וא"ל דאף דבטל הטעם הו"ל דבר שבמנין דז"א לפמ"ש בתוספת שבת בסי' ש"ג ס"ק ל"ו דכל דבר דבשעת שתקנו חז"ל הגזירה היה מקומות שלא היה שייך החשש שוב גם בזה"ז בטל הגזירה וה"ה כאן. והשיב לו אבי מורי הגאון נ"י דמנ"ל שבזמן הש"ס לא היה הגזירה כוללת בכל מקום וע"ז הקשיתי לו דהרי בשופר כ"מ שהיה ב"ד לא גזרו והיו תוקעין א"כ ממילא בזה"ז מהראוי שיהיה כמו בזמן הש"ס במקום שהיה ב"ד ומידי דהוה אגלוי שכתב הפר"ח כיון דהיו מקומות שלא חשו לגלוי דלא היו נחשים ועקרבים לא גזרו כל שבטל הטעם הוה כאותן מקומות שלא גזרו וה"ה בזה ואף דיש לדחות דשאני התם דבאותן מקומות לא היה החשש כלל דליכא נחשים שם אבל כאן בשופר בכ"מ היה שייך הגזירה דרבה רק שבמקום ב"ד לא חשו דהב"ד מזכירו אבל כעת שבעוה"ר אין ב"ד סמוך בשום מקום וא"כ אדרבא אין מקום לההיתר כלל אבל מ"מ יש לומר כיון דעכ"פ לא היתה גזירה כוללת בכל מקום שפיר יש לומר דכל שבטל הטעם בטל הגזירה וכן קשה לי במגלה דגזרו משום שמא יעבירנו והא במוקפת חומה לא שייך ד' אמות בהעברה ברה"ר וכמ"ש התוס' והרא"ש ועיין במ"א סי' שס"ה ופסקי תוס' ובתשובה אחרת הארכתי בזה ואם כן שוב עכ"פ לענין מוקפין חומה בטל הטעם בזה"ז והיו מקומות שלא היה שייך החשש ולכאורה רציתי לומר דבר חדש עפ"י מה דחדשתי בילדותי דבר חדש דבזה"ז דתרומה דרבנן בכ"מ יהיה חמור מבזמן עזרא דהיו מקומות דנוהג תרומה מה"ת והטעם דבאמת הרמב"ם דעתו בספר המצות דכל איסורי דרבנן יש בהם משום לא תסור והרמב"ן הקשה דאם כן ילקה עליהם וכדומה וכתב די"ל שהיו ברשות חכמים עצמן כדי שיהיה הבדל בין איסורי תורה לדרבנן על כן נתנו גבול והבדל ולפי זה רציתי לומר דזה דוקא אם היה מקום שיהיה איסור תורה אם כן שוב איסור דרבנן יהיה דינו כדין תורה יחשבו שהוא ד"ת ממש ועובר בב"ת אבל תרומה בזה"ז דלא משכחת לה כלל ד"ת אם כן תרומה דרבנן דינו כשל תורה אמנם כעת אמרתי דיש לפקפק בזה כיון דעכ"פ בעת שנתקן האיסור דרבנן אז היה רק דרבנן כיון דהיה מקום שיהיה תרומה דאורייתא אם כן גם עכשיו לא נעשה ד"ת דהא היה עליו שם דרבנן ויש להאריך בזה דתרומה בימי עזרא לא היה ד"ת דבעי ביאת כלכם ועכ"פ יהיה איך שיהיה לפענ"ד נראה דבזה"ז דליכא רה"ר אם כן מהראוי שיהיה כמו איסור תורה ואף דבעת הגזירה הי' משכחת לה רה"ר ולא הוה רק דרבנן מכל מקום לענין שיתבטל עי"ז לגמרי ודאי לא מבטלין ודבריהם הוה כתורה מיהו לענין שופר ולולב ומגלה שיתבטל עי"ז מצות תורה וד"ק אפשר לומר שיתבטל ובזה יש לומר הא דנקט וה"ט דשופר וה"ט דמגלה ולא נקט הזאה וכבר נתקשה בזה בשו"ת בית יעקב ולפמ"ש יש לומר דלענין שופר ומגלה מהראוי היה לומר שלא יהיה שייך כלל הגזירה בזה"ז ולכך אמרו דה"ט דשופר והיינו כיון שתקנו בשאר מקומות דליכא ביטול מצוה בגזירה גם בזה הניחו הגזירה במקומה ודו"ק היטב.