שאלות ותשובות רמ״א · חלק צ״א סימן ג׳

הנה כתבנו כל הנ"ל ותמכנו אנחנו ח"מ יתדותינו על דברי הב"ד הגדול שסדרו הגט וקבלו עדיות בהכשר וכהלכה כאשר מסודר הכל בקונטריס אשר ראינו כתוב על זה ונתקיים הכל ע"י הנזכר וראינו כי החכמים מסדרי הגט החליטו וכתבו בפשיטות חרם ושמתא ונתנו מארה במאיר הא"ז הנ"ל ונתנו בו עיניהם שיגרום לו מיתה או עוני והנה הוא בידם למושכל ראשון. לכן באנו ג"כ להחזיק דברי חכמים מסדרי הגט ופיהם ועשייתן בזו יהא כפינו וכעשיתנו כי לא באנו לגרוע מדבריהם רק להוסיף עליהם כי הם ראו נתינת הגט ולא זר אתם וראו וידעו כי היה מרצון המגרש בלא אונס וכמו שהובא בעדות ולכן לא מצינו לירד לעומק הדין של גט מעושה ואונס כי במקום שאמרו חכמים לקצר אסור להאריך ואיך יעלה על הדעת ששום קל בישראל יכשל בנתינת גט מעושה כאשר אמר זה המגרש עם העד הרשע שלו שאומר שהשוטר הוליך המגרש אצל הגט. כ"ש לחכמים שבדור ואף כי אין להאריך בדין גט מעושה בכאן מאחר שאין לחוש בזה כלל שלא ימצא שום עז פנים שבדור הרוצה להתנקם שום מקום לתלות עצמו בתרינו ואולי יפרש דברי חכמים בדרך אחר ממה שכוונו וכמו שאסרו לכתוב התורה שבע"פ ולכן הנחנו מדינים אלו מאחר שהדבר מושכל ראשון שהגט ניתן מרצון ובנפש חפיצה כאשר כמה עדים כשרים יעידון יגידון. ולכן כל דברי ההב"ל אינו רק כצפצוף עופות וחיות טמאים. אך משום עת לעשות לה' כתבנו כל הדברים הנ"ל גם דברי העד הרשע שהחציף פניו לשקר במלתא המפורסמת ואמר ששוטר הוליך המגרש לגט, הנה מפורסם דינו שראוי להלקותו מאחר שעבר על לא תענה וק"ו ממה שאמרו טוביא חטא וזיגוד מנגיד כ"ש במקום שמשקר כאשר מעידים כל העדים שבאו בקונטריס והיו כולם באותו מעמד של נתינת הגט וידוע אמרם בכמה מקומות לענין דבר ערוה וקידושין וגיטין, דאין עד אחד במקום שנים ק"ו במקום רבים ואפילו לעד בעלמא אינו בפחות מב' כמו שאמרו אין עדות פחות משנים ק"ו במקום שרבים מכחישים אותו. ואין לומר דלמא האחרים לא ראו השוטר ע"י שום אחיזת עינים רק זה הרשע ראה כותי כמותו אצל הגט ולומר לא ראינו אינו ראיה, כי כל זה שטות גמור אינו ראוי לשום אליו לב דאל"כ נתבטלו כל דיני הכחשת עדים וכל דין ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה וכן אמרו לענין קידושין ולענין טומאה אלא ודאי כל שהיה במעמד אחד ובמקום אחד לא ראינו הוי ראיה. וכן כתבו בהדיא הפוסקים ראשונים ואחרונים כמ"ש המגיד משנה הלכות אישות (וכן הוא בהגהות מרדכי דסנהדרין) ור' ירוחם ותשובת הרשב"א. ואף כי כל אלו הדברים גלוים ופשוטים מ"מ כתבתי לומר כמה סמיות עיני החפצים בלעז והוצאת דבה על המשפחות כי אף שיודעין שאין דבריהם יעשה פרי מ"מ מראים קלונם ברבים, גם כי העד השני לא העיד כלום ועדותו הוא עד מפי עד ומוכחש מן העד שתלה קללתו ורבים עמו מ"מ ראוי לעונש גדול מלבד החרם ר"ת וחכמים שאחריו אשר נלכדו בו כנ"ל. וכמוהם יהיו עושיהם ושוכריהן ומובטח אני בהש"י שיתן לאיש כפי פעלו ויראה בעלבון התורה וחכמיה ולא ישהא לאונאותיה של החכם הישיש הגאון מהר"ר אייזיק עם העלמה אשר רצו הטמאים לעגנה אף כי היא בת גדולים ועשירי ארץ מ"מ ברית כרותה אפילו לאלמנה וליתום של מלך וכ"ש כבוד התורה שלא חשו על גזירת ר"ת וכבוד החכם בעל המסדר את הגט וקדושים שעמו ובפרט מהמגרש הנ"ל ועוזריו. ובפרט האיש נתן שט"ן אשר יורד וגונב עולה ומסטין כתב לק"ק פוזנא על החכם מהרר"א איך שמינות נזרקה בו לעת זקנתו ראו איך החציף פניו לדבר על זקן וחכם ובר אוריין ובר אבהן דברים כאלה ולא למד מההוא צורבא מרבנן דנידהו ר' יהודה (דיפו) על דסני שומעניה ואפ"ה נהג בו כבוד כ"ש שלא היה לנתן שטן להקל בכבוד החכם מכח שנידוהו על רוע מפעליו אשר גנב וגזל זה כמה שנים ונידוהו על זה כל חכמי איטליא ורוסיא כאשר הוא מפורסם לכל ועתה מוסיף חטא על פשע לומר על זקן נשוא פנים שמינות נזרקה בו חלילה ולכן ראוי לכל ירא אלקים לנקום נקמת השם מהנקובים הנ"ל וידי תהיה בם בראשונה להסכים על כל החרמות שהטילו עליהם בראש, הגאון מהר"ר אייזיק גינצבורק ומהר"ר גוטליב והגאון הגדול מהר"ר לייזר מפראג עם חביריו אשר שמה והגאון מהר"ר ישראל בן הגאון והקדוש מהר"ר שכנא ז"ל עם הגאון מהר"ר יצחק צלאל יצ"ו אשר הוא בלאדמר עם שאר החכמים שהסכימו על הדבר ויד כל החכמים אשר נגע יראת אלקים בלבם תהיו בם באחרונה וכל העם ישמעו וייראו: