שאלות ותשובות רמ״א · חלק ח׳ סימן ג׳

עוד כתב מר להשוות בין ההפכים לדעתי, והמה הרשב"ם והתוס' שתולקים שם בהדיא אי דבר שלב"ל משתעבד, וכתב מר להשוות דעתן במקצת וז"ל וכשתתבונן ותרד לעומקה של הלכה תראה מה ההפרש ביניהם. כי התוס' סוברים שאדם יכול לשעבד נכסיו הראויים לו לבא לאדם אחר במתנה או בקנין כו' אם הוא במקום שלא שייך שם למימר מכח אבוה דאבא קא אתינן ומה שפירש הרשב"ם שהראוי אינו משתעבד היינו שיגבה ב"ח או כתובת אשה כו' אבל לענין מקבל מתנה בקנין או ששעבד לו נכסיו בהדיא כו' עד וה"ה ה"נ גבי מכירה אם יסבור רשב"ם כפירוש התוס' דהבן מוציא בלא דמים צ"ל דאדם יכול לשעבד הראוי כזה דהוה כאילו פירש בהדיא דלא גרע ממכירה ממש כאילו שיעבד לו להדיא הראוי על מעותיו וק"ל עכ"ל דמר. ואף כי אני כתבתי ג"כ סברא זו (לחלק) בין שעבד לו בהדיא לשעבד לו סתמא והוא סברת התוס' ריש אע"פ (דף נ"ד:) מכל מקום קשה לי טובא בדברי מר בדבריו אלו, וזה כי מה שכתב שהרשב"ם מודה כשפירש לו השיעבוד שיוכל לשעבדו וכתב לבסוף דמכירה זו לא גרע משעבוד מפורש. וא"כ מאי פירש רשב"ם וכשם שהראוי אינו משתעבד כך אינו נמכר והלא ראוי כזה משתעבד ויהא נמכר ג"כ. ותו דמר כתב כאן כמסתפק אם יסבור רשב"ם כפירוש התוס' דהבן מוציא בלא דמים ובתחלת דברי מר לקח מר הקדמה זו לבנות עליה כל יסודו והכריח מהכרח נאות לדעתי. ועוד אני אקשה דכתב מעלתו אם יסבור רשב"ם כפירוש התוספות דהבן מוציא בלא דמים צ"ל דאדם יכול לשעבד כו', מי יתן ואדע דברי מר, כי נ"ל מכל שכן אם אינו יכול לשעבד דהבן מוציא בלא דמים. ובאמת שדעתנו זו נמשך לסברתו דמר שכתב ג"כ בדברי הטור שהואיל ותופס סברת התוס' שהבן מוציא מיד הלקוחות בלא דמים יצטרך לסבור שב"ח נוטל מן הראוי, וגם שם לא הבנתיו. ועל כרחי אני צריך לומר שדעתו של מר שאילו לא יסבור רשב"ם והטור כל תירוצם של תוס' לא יסברו ג"כ מקצתו. וא"כ אי אפשר לומר דס"ל דהבן מוציא בלא דמים אם לא יסברו תירוצם של תוס' דאל"כ מנ"ל דהבן מוציא מיד הלקוחות בלא דמים, ואף כי כבר בטלתי סברא זו לדעתי וכתבתי דהא בהא תליא לדעתי מ"מ אחזור ואומר שאם הוא כן דעת אדוני א"כ גם ראיות הרא"ש שהבאתי בדברי הראשונים תזרה לאיתנה. וזה כי מאחר שהוא פירש שהבן מוציא מיד הלקוחות בלא דמים וכבר הוכחתי דלדברי תוספות אין הטעם תלוי במכירת הראוי א"כ שמעינן דגם להרא"ש ס"ל דאע"ג דיכול למכור בראוי אפ"ה יכולין למימר מכח אבוה דאבא קא אתינן: