שאלות ותשובות רמ״א · חלק ח׳ סימן ד׳

ועוד כתב מר והשתא נדקדק בענין ונרד לנדון דלא מיבעיא לדעת כו' אלא אפילו אי נאמר שאין ב"ת נוטל בראוי ואין ראייה מסוגיא זו כו' עד מ"מ בלא ראייה כו' פשיטא הוא וזה אינו צריך בשש. צ"ע מנ"ל סברא זו שהיא כדבר פשוט למר. דהא לרשב"ם לא משמע הכי רק שהדבר תלוי הואיל ואינו משתעבד אינו נמכר, ובאמת שכל זה נמשך לסברת מר שכתב שא"א לרשב"ם לסבור שהבנים מוציאין מיד הלקוחות בלא דמים אי לא יסבור כדעת התוספות בדין השעבוד. אבל לפי מה שכתבתי שרשב"ם סובר דאינו משתעבד כו' כמו שמוכרח בדבריו באמת שדבר זה צריך לפני ולפנים. גם מה שכתב מר בטעמו של דבר שמלוה גובה מב"ח וכתובה אע"פ שאינן גובין מן הראוי ולענין בכור הוי נכסי דאבוה דאבא יותר מוחזק כו'. ודחה מר טעמי שכתבתי בראשונה דמלוה נקרא מוחזק לגבי כתובה וב"ח דהוא קדם למלוה ואז היה מוחזק. והקשה מר דא"כ לא יגבו ממלוה שקדם להן, זה אינו הכרח כלל דאימא לא חלקו חכמים בתקנתן דהואיל ותקנו שיגבו ממלוה לא חלקו בין מלוה למלוה ובהרבה מקומות מצינו שתירצו בעלי התלמוד והתוס' כן. ואני תמה מה שדחה מר טעמי בקושיא זו כי לפי הנראה יקשה מר לנפשיה גם כן שפירש שטעם שכתובה גביא ממלוה שלא יפקיע כתובת אשתו ע"י הקפות ואשראי אם כן (למה) לא תכבה ממלוה שקדם לכתובה דשם לא שייך האי טעמא כלל. א"כ למה יגרע טעמי שנתתי מטעמו דמר. והאמת שבשתיהם צריכין למימר לא חלקו חכמים כו'. ועוד אני אומר דיש להקשות לטעמיה דמר וגם לפי טעמי דמה הקשו התוס' פרק מי שמת (דף קנ"ז) דאין להביא ראייה דב"ח גובה מן הראוי דהא גובה מן המלוה וכתבו דהיינו טעמא משום דר' נתן. בלא זה נמי איכא למימר דגובה מן המלוה מטעם דכתובה גביא משם. ותו דבלא דברינו ג"כ קשיא מאי רצו להוכיח משם דב"ח עדיף מכתובה וגובה מן הראוי הואיל וגובה מן המלוה הלא גם כתובה גביא ממלוה, אלא על כרחנו צריכין למימר דס"ל לתוס' דאין כתובה גובה ממלוה שנעשה אחר זמן כתובה וב"ח גובה אפילו ממלוה שקדמו ואם כן מסולקים כל טענתיה דמר מעלי. ואדרבא אני אקשה לטעמו דמר שכתב דטעם דכתובה נגבית ממלוה כדי שלא יבריח כל אדם כתובה באשראי והקפות כו' כמו שתקנו הגאונים שכתובה נגבית ממטלטלי, ואני אומר דהיא הנותנת דהרי פירשו המפרשים דהטעם לגבות ממטלטלי משום דכל עסקינו בזמן הזה הוא מטלטלי והוי כמו אשלי דקמחונא כו' דאמרינן דאשה גובה פורני מהם, אבל בימי חכמי התלמוד לא היה רוב עסקיהם רק בקרקעות ולזה לא תקנו שכתובה וב"ח גובין ממטלטלי דיתמי ולא היה שעבודם רק על הקרקעות, שמעינן דלא חששו תכמים להפסד הכתובה אצל מטלטלין משום דלא היה שכיח, ומה שתפס עלי בטינרא שכתב במה שהוכחתי מפרק יש נוחלין בההיא שמעתא דלתת לו דגבי בכור דתירץ דרחמנא קרייה מתנה לענין שבח והקשיתי למה לא תירץ דקרוי מתנה לענין ראוי דמלוה והוכחתי משום דמלוה יש לו לענין ירושה דין כתובה ותפס עלי מר דהרי רבי ס"ל דבכור נוטל בראוי וכתב מר דזו היא הטינרא שכשרה בנמצא דהלכה כרבנן עכ"ל, אומר שאמת שלא ראיתי דברי רבי תחלה, אך אמנם לא נפל מכל הראיה שהבאתי תחלה רק להחליף רבי ברבנן ולהקשות על רבנן מנ"ל דמקרא לשבח הוא דאתא דילמא לראוי הוא דאתא כמו שכתבתי ראשונה כי כל מה שהקשיתי שם על רבי יש להקשות גם כן לרבנן, ואפשר שלזו כיון מר באמרו דהלכתא כרבנן, ולולא זה לא אוכל לדעת מה מועיל דהלכתא כרבנן לנדון דידן, ואף בזו לא איכפת לי הלכתא כמאן כי לא לקחתי משם רק סברא לקרא מלוה אצל ירושה ראוי. ומה שכתב מר בסוף דבריו לחלק בין מתנה סתם למתנה דאית ביה קנין שמקנה דשלב"ל, לא אוכל לדעת כוונת מר בזה, כי לענין דבר שאינו בעולם אפילו קנין לא מהני כמבואר בתוס' ריש אע"פ ואפשר שגם רצון מעלתו בכה"ג אלא שהיה למר לפרש. סוף דבר אשבח לאל ואודה לו שכוונתי להלכה ושהסכים אדוני על ידי אף כי איננו לדעתו מטעמי. (א"ה להיות בתשובת מהרש"ל לא נמצא מענין הטינרא כלל אפס שבתשובות אלי מצאתי בסוף סימן ע"א מעט קט מענין הטינרא העתקתיו פה וז"ל), ומה שכתבת שאף הטינרא בטלה שנתחלף לך רבי ברבנן ועיקר ראייתך מרבנן לא ידעתי מה תקנת בתחלה היתה טינרא שכשרה בנמצא ועכשיו נעשית חליף שהיא טרפה בכל מקום א"ל חליף בשוה שרוב הטבחים מן המטריפים ואני מן המכשירין כאשר הוכחתי בראיות ברורות דחליף בשוה כשרה כי אינו שוה לו כל עיקר, כי איך תקשה על רבנן מנ"ל דמקרא לשבח הוא דאתא דילמא לראוי הוא דאתא, הלא האמת כן שלרבנן הוא דאתא לראוי ושבח היינו ראוי ולפי המסקנא אפילו ממלוה ממעטינן כמו שמסקינן לפי המסקנא דהתם רק שחד מ"ד ס"ל לומר דמודים רבנן במלוה דמוחזק לגבי בכור מש"ה קמ"ל רב פפא דהלכתא אין הבכור נוטל פי שנים במלוה כמו שפירש תוס' להדיא, ובמחילה ממר לא עיינת באותה סוגיא כראוי לאיש כמותך, גם רצית לדמות אותה מתנה לדין מתנה ולישנא דשמעתא אינו כן, מתנה קרויה כלומר שהירושה תהיה כאילו בא דרך מתנה אבל לא להשוות בדיניהם בצד ההיקש מה דין מתנה אינו גובה מן הראוי אלא כאילו היא מתנה בעצמה שאינו אלא כשבא לידו ולאפוקי שבח וראוי, ודברים כאלו צריכים ביאור פה אל פה. ומה שכתבתי הלכה כרבנן יפה כתבתי דאי לא כן א"כ מוכח מרבי דאף בכור גובה ממלוה ואנו פוסקים דהוה ראוי אפילו גבי כתובת אשה לכך אמרתי דהלכה כרבנן דאינו גובה ממלוה ולא כוונתי לדבריך כלל: