שאלות ותשובות רמ״א · חלק ו׳ סימן ג׳

תחלת דבריך וטענתך שכתבתי אנת משה ספרא רבא איה חכמתך ואיה סכלתנותך כו' ולא גדול אני משלמה כו' שבסוף עלו דבריו ביושר אף דברי כו'. ותמה אני וכי בזה התרעומת הלא הראיתי לך מקום שתוכל לישא וליתן בו ולישבו, וכבר ידעתי ששערי תירוצים לא ננעלו בפרט בדורות האחרונים לא ראית מימיך מי שעלה בקושיא ק"ו לאיש בר לבב כמותך שלבך לב ארי לסתור ולבנות, אלא שכך עלה לפני בדעתי הקלה ונמרצה. שוב כתבת וז"ל מה שכתב מעלתו מ"מ לא קשה לגמרי כאבן שא"כ לא גרע מאטום כו', נראה מדברי מעלתו שההפרש בין הטינרא והאטום הוא לענין הקושי לבד והוא בעיני תמיה נפלאה פה קדוש יאמר דבר זה כי הוא ההפך מדברי הסמ"ג והגהת מיימונית פ"ז וז"ל אטום בריאה משמושו קשה ומראהו כמראה ריאה אבל אם מראהו הוא דומה למראה מוגלא היינו טינרי דאמרינן דכשרה עכ"ל. נראה מבואר שהחלוק בין האטום והטינרא הוא המראה לא הקושי כדברי אדוני. ובאמת שלא אוכל להבין דעת אדוני מ"ו שרצה להעזר בדברי רש"י שלפי מיעוט השגתי כלל בדבריו כל מה שכתבתי, וז"ל פרק אלו טרפות טינרי הם צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין למראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה משום דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה עכ"ל. ואם רש"י ז"ל כתב שהוא קשה כסלע למה לא אקראנו ג"כ קשה כאבן שהוא רך יותר מן הסלע ע"כ לשונך. העבודה והאמונה בהיותי עוסק בסמ"ג יום אחר כתיבתך אמרתי בלבי בזה יתפוס עלי החכם לאון אשמה, ובודאי שכן הוא שאם היה הטינרא קשה ממש בלא מוגלא ולחלוחית אטו משום שנשתנה מראיתו מבשר הריאה יהא עילוי למכתו ועדיף מאטום אדרבה הוה על הוה תבא א"ל משום שיש בו מוגלא והדר בריא אלא שהספר נתן סימנים מהו טינרא ומהו אטום וגם שלא תאמר מה בין אלו לאלו לפי שהטינרא אין מראהו כמראה הריאה וא"כ הוא בא כדרך הצמחים דהדרי בריא אבל אטום שלא נשתנה מראיהו והוא קשה ע"כ אינה מחמת מוגלא וצמח שאי אפשר שלא ישתנה וע"כ הוא מחמת אטימה ולא הדרא בריא שהרי אין לה לה סיבה שתעלה ארוכה, וזו מן הידוע בחכמת הרפואה אף שבדברים כאלו אין לסמוך על אלו החכמות כאשר כתב רבינו משה (פ"ו מהלכות שחיטה) מ"מ מה שנוכל לקרב דברים התלויים במקור הטבע למקור נבעו שלא יהא כחוט השערה נגד התלמוד ודברי הגאונים נעשה. וק"ו אם היה נשתנה מראיתה וגם אטום דאית ביה תרתי לריעותא וטריפה מאחר שאין בה מוגלא. שהרי מסקינן על אטום בריאה אי אית ביה מוגלא כשירה אלמא עיקר הטריפה תליא במוגלא. ועוד צא וראה שהיסוד בנוי על המוגלא. שהרי רוב הבועות והטנרות בכלל מראות טרפות הם ועל מה הוכשרו אלא שיש בהן מוגלא ויצאו מגדר הריאה והיינו ממש כמו שפירש רש"י רק רש"י שפירש דומין למראה מוגלא יש לך לדקדק ולא מוגלא עצמה. אכן כי מעיינת ביה שפיר תראה ותשכיל ותמצא דברי כנים דאם לא כן על מה הזכיר רש"י בדבריו מוגלא וכי לא די לו במה שהפריש ביניהן שהטינרי הם צמחים וגם אין מראיהן כבשר הריאה כו', ולא תאמר שצריך שיהא מראהו כמוגלא ולא בע"א כלל כי מי הנביא שגילה לו כך שכרי אין לו הכרע בתלמוד בענין המראה וגם לא ראיתי שום מורה שידקדק בכך והם משתנים לכמה גוונים לפעמים נוטים לשתרורית ופעמים קצת ללבנונית ופעמים קצת לירקרקות אלא שמבפנים הם דומות למוגלות רק שאינם כמוגלא ממש הנמצא בתוך הבועא, אכן יש בו לחלוחית ולאו דוקא קשה כסלע ממש אלא דרך משל נגד הבועות ועל שם צמחיהם נקראו כן. וכן מה שכתב בנוסח הבדיקה שאין בהם מוגלא הוא ע"ד זה שכתבתי שהרי עינינו רואות שיש בהן כעין מוגלא קשה. וכן תשובתך במה שכתבת קשה כאבן שיפה כתבת מאחר שבזה הלשון שמשו בו כל המחברים הוא כעין טענו בחטים והודה לו בשעורים הלא בודאי עדיין כתבי לפניך פוק חזי וראה איך כתבתי, עיקר תלונתי במשא ומתן שלי במה שכתבת קשה כאבן שאין בו לחלוחית. וזה אינו בנמצא ולפעמים אי לא היה בו לחלוחית כלל היה טריפה ממש דלא גרע מאטום כדפרישית, ועשית עצמך כאינו מרגיש, וכתבת ואם מעלת אדוני דורש לשון הדיוט כו', העיקר עשית טפל כלו' הרחקת אותם לקצה האחרון כאילו הם דברים של הדיוט כמוני בעצמי, כי עיקר היסוד היה על זה שזה יעיד על דבריך שהבנת קשה כאבן ממש בלי שום מוגלא וליחה ואינו כן. ואח"כ הראיתני מחכמת אריסטו הערל מתוך האדים שבארץ כו', אמרתי אוי לי שעיני ראו נוסף למה שאזני שמעו שעיקר המחמד והבושם הוא דברי הטמא ויהי בפי חכמי ישראל כעין בושם לתורה הקדושה רחמנא ליצלן מהעון הגדול. ולא אשיב ככל אשר עם לבבי. כבר ראיתי דברי רב האיי ודברי הרא"ש בתשובה ודברי ר"י בר ששת (בסימן מ"ה) שהיה מחכמי ספרדים שכתב מהם וסיבתם ומה הגיע אליהם. העבודה יש לי יד בחכמתם כמותך אלא שארחיק מהם נדוד, שהרי אפילו בדברים היפים אמרו בע"ז (דף י"ז) על כה"ג הרחק מפתת ביתה, ואין לך מינות והריסות כחכמתם. ולא יכיל מגילה עפה לכתוב תוכן דעתי אלא בידיעה ובחיבה פנים מול פנים. ועתה אני הגבר ראיתי כתוב בתפלות ובסידורי הבחורים רשום בהן תפלת אריסטו. וזו היא אשמת הנשיא כמותך שנושא להן פנים מאחר שאתה מערבו בדברי אלהים חיים. וכדאי לעיין בהם בהליכות לבית הכסא ודומהו מאחר (שאין) שחשקה נפשם בהן כל עיקר. ובאלף מחילות יותר היה למר לעיין בתכמת הדקדוק, כי כתבך הם חומה פרוצה לרוב בנוכח ונסתר ונקבה וזכר ויחיד ורבים. כתבת כמה פעמים מה שבקשונו אדוני, הוא שני הפכים כאחד יחיד ורבים, כתבת הייתי יוכל לתרץ, מדבר בעדו וזולתו כאחד וכן רבות. וכתבו תשובות הקדמונות כשתסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט מלא או חסר או בסופו אל"ף או ה"א תוכל (לסמוך) על כתבים הראשונים של החכמים אפילו באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתייהו שדקדקו אחר האמת. ומהאי טונא גופא אעסוק בחבילתי, שמר כתב משולם בוי"ו והוא חסר בתורה וראייה ממסכת מגילה (דף כ"ג ע"א) למה נקרא משלם לפי ששלם במעשיו, וכן כתוב בטופסי גיטין, ועל רוב חיבה כתבתי. כי דברי רב סנפירא חקוקה לפני בראותי קרח הנורא. ואליך תשוקתי אף תמשול בי: