שאלות ותשובות רמ״א · חלק ו׳ סימן ב׳

קבלתי כתבך במגילה עפה כתובה פנים ואחור. וראיתי בו דברים חידודים. והרגשתי כאיזמל בבשר, והקפתני בחבילות חכמות ורובן חיצונות, בכלים שונות, והפנימות עגונות. והתורה חוגרת שק ומקוננת. עם נערותיה כי ההרות בנים ובנות, הן הנזופות ומגונות, כעדה וצלה בדורות הראשונות. ולחכמת אריסטו הערל אליו היית פונה בכל פינות. והנה בהתבוננות בתוך כתביך ראיתי עליית עשן באפך כמוקד ומתוך הכעס השבת חוץ מדרכי הטענה. ואמרתי בלבי ויהי מה אפסיק בשלום, כי לאותן דברים המרים וחדים אין להם הפסק בגלגולן אם לא בבלימת פינו כאלמים, לולא שכתב עלי פה קדוש יאמר זה כו' הייתי מחריש מה שלא אוכל עתה לראות את עצמי בתוגת נפשי בחבי, ואגבה אבוא בגלגול מחילו"ת ואומר ככל אשר עם לבבי: