שאלות ותשובות רמ״א · חלק נ״ב סימן א׳

קול שאון מעיר שמענו. חיל כיולדה ופלצות אחזונו. בדבר זה אשר בא לפנינו. על אודות רופא האליל יוסף, אשר אסף אלהים חרפתו. מקלל עצמו ותולה באחרים קללתו. מניף ידו על המקום ואסף מצרעתו. והנה על צד עילאי ידבר. ולו פנים קלקל וחיילים יגבר. רוצה לפרוץ הגדרים אשר יסדו גודרי גדר. נטעי נעמנים ושרשי תקנות ארזי לבנון רוצה לעקר ולשבר. חזקת ישוב אשר החזיקו בו קמאי דקמאי בני עליון. אשר ראו את הנולד מעם מפוזר ומפורד ואביון. בגלות בני כוש תרשיש ויון. אשר עשרה אנשים יחזיקו בכנף איש יהודי לדחותו מעליהם. ולדחות אבן אחר הנופל מחשבותיהם. וכ"ש בהחלק לב ישראל עתה יאשמו בעונותיהם. על כן שלא יהרס המצב בה מגדולי לתלפיות. להחזיק בדיני חזקת ישוב שלא יהרוס המצב ויבא לידי דחיות. ושלא יוכת שער ע"י שאיות. ותקנו חרם בחזקת ישוב על כל הרוצה לבטלו. יחול עליו החרם ההוא לגמור כולו. וכל המפקפק בזה מעיד שאינו מאותן שקבלו. ואף במקום שלא התפשטו אותן תקנות וחרמות. מ"מ מהם נלמוד להורות ולדמות. נדון דידן שעליו נכתוב תשובותינו הרמות. וזה על דבר הרופא יוסף שבא לגור בחזקת היד במדינת לועז בעיר ויניזי"א בגיט"ו הישן ואמר כי ידו רמה במשפט השררה ואין מוחה בידו עד שנתגלגל הדבר שגרם ע"י זו היזק לבני הגיט"ו החדש שהם הקהלה של ויניזיא"ה שהשר מגיט"ו הישן גזר להם שיעזרו לו נגד הרופא הנ"ל. גם שבזו רצה לבטל חזקתן שהיה להם מימים קדמונים שלא ידור שם אדם בלי רשותן והנה התרו בו שיעמוד לפני הועד שלהם ולא אבה שמוע להם כי אם לדון בזה בורר וע"י זה הלך בערכאות כו' וגלוי שבזו עשה שלא כהוגן ובר נידוי הוא, חדא שרצה לבטל חזקתן וראיה מהא דאיתא פרק לא יחפור (כ"א:) אמר רב הונא בריה דרב יהושע בר מתא אבר מתא מעכב ואי שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב. וכתב שם המרדכי בשם אביאסף וז"ל ראיתי שפירש ר"ת ואי שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב ולהכי נהגו הקדמונים לגזור חרם של ישוב שע"י חרם כופין ולא מדינא כדפרישית ושראוי להסיע על קיצתן ולעשות תקנה נ"ל על עצמן רשאין לגזור על כל מי שיבא לעיר שלא מרצונם שלא ישאו ויתנו עמו ואם יש רב בעיר יכול לגזור גם על הבא בעיר לגור וחלה עליו גזירתו אם הוא תלמידו עכ"ל. הרי דמי שבא להרוס חזקת הישוב הוא בחרם קדמונים כ"ש במקום שיש להם תקנה שלא לגור שום אדם שם כי אם ברשותם שהוא בחרם הקדמונים ואף במקום שלא נתפשט חזקת ישוב מ"מ רשאין להסיע על קיצתן ולגזור נידוי על הבא שלא ברשותם כ"ש במקום דאיכא רב גדול בעיר אשר הכל אצלו כתלמידים כמו שיתבאר לקמן. וכתב עוד מהרי"ק שורש קצ"ד הובא בטור ס"ס קנ"ו הא דכתב הרא"ש שאדם יכול לדור בכל מקום שירצה ואין בני העיר יכולין לעכב עליו פשיטא שר"ל שאין בני העיר יכולין לעכב ע"פ ב"ד אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דלת הן ע"י שר הן ע"י שום מושל פשיטא שהרשות בידן ולא יחלוק על זו כי אם עיקש אשר לא יבין ולא הגיע להוראה עכ"ל. הרי שכתב מהרי"ק דאף במקום שלא נתפשט שם תקנות וחרם הקדמונים מ"מ אם יוכלו לגבור עליו למנוע אותו שלא יבטל חזקתן הרשות בידן וה"ה בנדון דידן שהיה רשות לקהל לנדות יוסף הנ"ל שבא לגור שמה נגד חזקת הקהל שבר נדוי הוא ובדין נדוהו. וכתב עוד מהרי"ק שורש קצ"ב שבזמן הזה שיש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבא לידי קלקול מן השרים המושלים וא"כ כל הבא לדור אצלם הוי כרודף ולכן מצו מעכבי. והנה מבואר דבדין נתנדה יוסף הנ"ל מצד זה שרצה לבטל חזקתן א"כ הוא כאשר שמענו שהדבר שלא היה רשות לשום אדם לדור בגיט"ו הישן היה לטובת בני הקהילה שבזו הדרך הם יכולין למחות, וכמו שכתב מהרי"ק שורש קע"ג וז"ל ראובן שהיה לו חק מהשר שלא יוכל שום יהודי לדור שם בלי רשותו יכול לעכב על כל הבא לדור שם מאחר שהחק ההוא היה לטובת ראובן כו'. וא"ל מהא דכתב המרדכי פ' הגוזל בתרא בשם מוהר"ם ז"ל ואם השר אומר מעצמו איני רוצה ששום יהודי ידור כאן כי אם ברשות ראובן, ראובן יכול לעכב על כל הבא לדור שם דדינא דמלכותא דינא כו' ומשמע דאם לא אמרו השר מעצמו אין ראובן יכול לעכב עליו דלאו דוקא נקט מעצמו אלא לרבותא קאמר מעצמו וכ"ש אם ראובן טרח והוציא עליו הוצאות עד שהשתדל מן השר חזקתו דאסור לאחר להעביר עליו הדרך וכמו שהאריך בזה מהרי"ק (שורש קל"ב וקע"ג). השני שבדין נתנדה מהאי דאמרינן פרק הגוזל בתרא (דף קי"ד.) אמר רב אשי האי בר ישראל דמזבין ארעא לכותי אמצר דבר ישראל חבריה משמתינן ליה מ"ט משום דא"ל ארבעת לי אריא אמצראי ומשמתינן ליה עד דקבל כל אונסא וכו'. ואמרינן פרק המקבל (דף ק"ח:) זבין מכותי וזבין לכותי לית ביה משום דינא דבר מצרא כו' עד שמותי ודאי משמתינן ליה עד דקביל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתיה. וכתב נ"י פרק המקבל דה"ה לשכירות וכן כתבו התוספות והרא"ש פ' לא יחפור (דף כ"א.) הרי קמן דאם מזיק לחבירו ע"י כותי דבר שמותי הוא עד דמקבל עליו כל היזקות וכ"ש בהיזקא דרבים שנקראו מוחזקים לגבי היחיד דמשמתינן ליה עד דמסלק היזקא ואח"כ ידון עמהם אם יש לו דין עליהם כמו שפסק המרדכי סוף לא יחפור (ומהרי"ק שורש ב'):