שאלות ותשובות רמ״א · חלק נ״א סימן ד׳

ועל אנשי הועד קטן לא יוכל לומר כלל אדרבה כי הם לא נדוהו רק פרסמו הוראתי. עוד הביטו רמות רוחא דההוא גברא כי מי נתן לו מעלה זו להכניס ראשו בין ההרים הרמים הפוסקים שחולקים אם ע"ה יכול לומר אדרבה. והגאון מהר"י קולון בשורש ק"ע הביא החולקים והגאון מהרר"י קאר"ו הביא יותר סימן של"ד ביורה דעה א"כ לדברי מי שאומר שע"ה לא יוכל לומר אדרבא יכוה וילקה בשפתיו והחכם שהורה לו אינו כדאי כנ"ל. גם אם יאמר שב"ד יכולים לנדות אותי אף שהע"ה לא יוכל איני חושש לזה כי אם יעלה ככה על לב ב"ד בלי ספק אם ב"ד יפה הוא ידרשוני תחילה מאיזה טעם דנתי ואבאר להם טעמי הנזכר ויותר דברים הראוים לגלות לב"ד אשר כאן לא אעלה על ספר לחששא כזה וכ"ש לדברי הראב"ד שסובר שב"ד אין נזקקין לזה שאין לחוש לזה. ובהיות כי לדעתי קונטרס זה יגיע לקצת תלמידי חכמים אחדש בו דבר ואף כי אינני סומך על סברתי לחדש דין שלא נמצא מ"מ להיותו משא ומתן של תורה אכתבנו. וזה כי מסברא שנדון כזה אף אם היה ח"ו שלא כדין אין שייך בו אדרבה כי מבטן מי יצא אדרבה הלא ממעשה דר"ל פרק אלו מגלחין (י"ז.) דנטר פרדיסא דהוא היה המנדה ומפיו יצא הקללה ואז שייך לומר אדרבה, אי מטעם דמפרש בירושלמי משום אורריך ארור או מטעם שזלזל אותו ולזה הטעם סוברים קצת הגאונים שע"ה לא יוכל לומר אדרבה על ת"ח דהא ת"ת שזלזל ע"ה אינו חייב נידוי וכן רמ"ך אמר ככה מטעם זה והגאון הקאר"ו (סימן של"ד) בי"ד הביאו, אבל דבר כנדון דידן אני לא נדיתי אותו ולא יצא התנאי מפי על דבר זה אך הוראה לבד הוריתי לומר ששעבודו הוא קיים ונכוה בגחלת שחתה על עצמו לפי הפסק וההוראה שלי אנה נמצא ששייך לומר אדרבה על זה לא מטעם אורריך ארור כי לא קללתי אותו ולא מטעם זלזול כי לא זלזלתי אותו וכי לא היה לי לפסוק כפי שקול דעתי. ודבר זה אינו בגדר המנדה חבירו שלא כדין רק בגדר דיין שדן וטעה שלא נמצא שקונסים אותו רק כאשר מכח פסקו נתן ראובן לשמעון מעות שלא כדין ישלם הדיין לראובן מעותיו שהזיק לו כאשר דינו הוא קיים והוא שלא כדין. אבל בנדון כזה אף אם טעה במה שנתחייב הדיין נדוי אין שייך תשלומי נזק אם לא ע"ד לעשות לו כאשר זמם וזה לא נמצא בטועה. אכן האמת כבר אמרתי שבדין הוריתי. יותר ממה שכתוב כאן יש אתי לכתוב במקומו ובשעתו כאשר תנתן הרשות: