שאלות ותשובות רמ״א · חלק נ״א סימן ג׳

ראו דרכיו ראשית דרכו בג' (מרץ) אלף ס"א למספרם צוה הראשים של הקהל לפני ה' חכמים אשר שם עשה (הרינונצי"י) לחתו' (הרינונצי"י) מכח טענותיו המזוייפים הנ"ל וכאשר ראה שלא יעלה בידו שם סלק עצמו מהמשפט ההוא ואח"כ הלך בדרכיו הרעים לענין אחר לצוות הראשים לפני (הגוורנדור"י) לטעון שיהיה פטור מהמס בהיות מושבו בין (הלווינטי') ויחשב כמותם, וגם שם לא השיג מבוקשו כי אמרו שבכלל שאר היהודים הוא. עוד יש לשדות נרגא בעיקר טענותיו שאמר שלא נתקיים התנאי כי מכח דינא תנאי זה אין בו ממש דלא נעשה כהלכתו בשום דבר דהא (ברינונצי"י) שעשה בראשונה במשפט החכמים אין בו דבר כדינו כי שם המעשה קודם התנאי ואין בו כפל התנאי (וברינונצי"י) של יהדות לא נתבאר בו התנאי רק שמזכיר (הרינונצי"י) שעשה במשפט החכמים ואמר בלשון זה הנני מקבל עלי בח"ח ובש"ד וכו' לקיים (הרינונצי"י) שעשיתי היום במשפט החכמים וכן עם התנאים שבתוכו כנראה במשפט הנ"ל בכלל ובפרט ולא הזכיר שום תנאי בפירוש רק תלה הדבר במה שנזכר שם ושם אינן כהלכתן. בשלמא כפילות התנאי אפשר לתרץ על שני דרכים, אחת שיש מתלוקת בין הפוסקים (הביאם הב"י בח"ה סימן ר"ז) אם בממון צריך כפילות או לא שנא, (דברינונצי"י) של יהדות כתוב וז"ל וכל התנאים הנ"ל הותנו ונעשו כהלכתן כתנאי בני גד ובני ראובן ככל הלכותיה וכו'. ובהגהות מיימוני פ"י דאישות איתא וז"ל אר"י כי שמא אם אדם אומר סתם שיהא תנאי כתנאי בני גד ובני ראובן יכולה להיות שמועיל בלא כפילת תנאי. אבל כאן שכתוב בפירוש (ברינונצי"י) במשפט החכמים מעשה קודם התנאי וביהדות תלה הדבר (ברינונצ"י) ההיא אין לומר שמלת כתנאי בני גד ובני ראובן יועילו לסתור מה שכתוב בפירוש ההפך. בשלמא על כפילות איכא למימר אע"פ שחסר בכתב לשון זה שאמר כבני גד ובני ראובן רצה לומר שנכפל אע"פ שלא נכתב אבל לומר שירמוז על מה שנכתב בהפך אי אפשר דיהיו סתרי אהדדי וכן בהג"ה הנ"ל לא הזכיר רק על הכפילות א"כ התנאי הזה מעשה קודם התנאי, התנאי בטל כי אף החולקים בכפילות מודים במעשה קודם לתנאי כדאיתא בהמגיד פרק ו' דאישות ובר"ן בפרק האומר בקידושין משום דסתם מתניתין היא בסוף פרק הפועלים, ואין לומר הואיל (והרינונצי"י) נעשה בערכאות לא נצטרך לכל דקדוקי התנאים כי בדיניהם א"צ דכתב הרמב"ן והטור ח"מ מביאו סימן ס"ה וז"ל דלא עדיפי בערכאות מבסופרי ישראל שאין דינא של מלכותא אלא להכשיר שטרות שלהם ולעשות סופר שלהם נאמן כמאה עדים שלנו אבל לענין הקנאה לא עדיפי משטרות שלנו שמנו וכו'. והנה האיש הזה הטועה מתפאר שיכול לומר אדרבה וכי יש בידו הסכמה מחכם על זה, בלי ספק גחלים יחתה על ראשו כי בדין הוריתי עליו החרם אף כי אח"כ הייתי מוכרח לגזירות (האוויגדור) שעשה (שושפישיו"ן). ויקרה לאיש הזה כאשר קרה לההוא קצב הנזכר בתשובת הרא"ש (דין ט' כלל ט"ו) על שאמר אדרבא ככה יקרה גם לו שכל חביריי ותלמידי ינהגו בו נידוי מחדש על זה שזלזל בכבודי. ועל שמתפאר שחכם הסכים לאדרבה אין לחוש לחכם ההוא אשר ידון על פי דבריו ולא שמע טעמי ונימוקי: