שאלות ותשובות רמ״א · חלק ג׳ סימן ו׳

והנה שמע תשובתי בדבר זה שזו הקושיא אינה כלום מן הסברא ומן הגמרא. מן הסברא כי זה אינו נראה שנאמר שכיון במלת ראוי על דבר שנקרא ראוי גבי בכור וגבי בעל לירושת אשתו לבד ולגבי שאר דברים מיקרי מוחזק. ולא נאמר שכיון על דבר הנקרא ראוי לכל דבר. מן הגמרא כי אביא לך ראייה שאין לחלוק עליה דנותן מתנה דינו כמו כתובת אשה ולא כמו בכור לענין ראוי, מדגרסינן פרק יש נוחלין (קכ"ב:) תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן רבי אומר נוטל בשבח מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה אף בכור עד דמטיא לידיה ורבי נמי הא כתיב לתת לו ההוא שאם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי עכ"ל הגמרא, והשתא איכא למידק (אי הוה נותן מתנה) לענין ראוי כמו בכור ולענין מתנה מיקרי מלוה ראוי כמו בבכור אם כן (מה מקשה) ורבי נמי כו' דילמא הכתוב קראו מתנה לענין זה דכמו דלגבי מתנה הוי מלוה ראוי (והוא הדין) יהא דין בכור, וגם התרצן אמאי לא משני כן, אלא ודאי נ"מ דלהא מילתא דין מתנה כדין כתובה ומלוה קרוי לגבי מתנה מוחזק כמו שנקרא מוחזק לגבי כתובת אשה וב"ח. ועוד אומר דעל כרחך במקום שנקרא מלוה ראוי הוא גרוע מנכסי דאבוה דאבא, ומה שכתובת אשה גובה ממנו וכן ב"ח הוא מטעם שאפרש למטה אי"ה. ותדע דהתוספות פרק יש בכור פסקו דאין הבעל נוטל במלוה אשתו שמתה משום דגרסינן פרק יש נוחלין (קי"ג) א"ר אבהו א"ר יוחנן א"ר ינאי א"ר ומטו בה משמיה דריב"ק מנין שאין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר ושגוב הוליד את יאיר ויהי לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד מנין ליאיר שלא היה לשגוב אלא מלמד שנשא שגוב אשה ומתה בחיי מורישיה ומתו מורישיה וירשה יאיר עכ"ל, וא"כ אי הוה מלוה יותר מוחזק ועדיף מנכסי דאבוה דאבא א"כ מהו ראיית התוספות מנכסי אבא דאבא לענין מלוה, אלא ש"מ שראוי דמלוה אינו עדיף מראוי דנכסי אבוה דאבא. וא"ל דא"כ הוו סברות הפוכות דלגבי בכור ולגבי בעל בנכסי אשתו הוה מלוה גרוע ולגבי כתובה ולגבי ב"ח הוה מלוה עדיף. גם זו אינה כלום דלטעמיך תקשה קושיא זו בלא דברי דלגבי כתובה מלוה עדיף משבח דהא אין אשה נוטלת בשבח כדאיתא במתניתין דיש בכור ולגבי בעל שבח עדיף ממלוה דבעל גובה שבח כדאיתא בתוספות דיש בכור ודיש נוחלין אע"ג דאינו נוטל במלוה אלא על כרחך לעולם מלוה הוא גרוע. והא דב"ח וכתובה גובין ממנו היינו משום דבעל חוב וכתובה למפרע הן גובין דהיינו מזמן השטר שאז התחיל שעבודן ואז המלוה היה מוחזק לכך גובין ממנו אבל בעל בנכסי אשתו או לגבי בכור דהוה ירושה ולא התחיל זמן הגבייה אלא לאחר מיתה ואז הוי מלוה ראוי לכן לא גבו מיניה. כן נ"ל דבר פשוט ובזה ג"כ מיושב קושיא חזקה דמ"ש דלגבי כתובה וב"ח מיקרי מלוה מוחזק ולגבי בכור ובעל מיקרי ראוי ולדברי הוא מיושב, והוא נכון: