שאלות ותשובות רמ״א · חלק ג׳ סימן ז׳

התשובה השנית דלא שייך למימר כאן כלל יד בעל השטר על התחתונה אף אם נודה שזה הוא ראוי גרוע דלא שייך האי טעמא אלא בדבר המסופק בלשון השטר ואי אפשר דלשון ההוא יסבול שני הפירושים אז יד בעל השטר על התחתונה כההיא דגט פשוט (קס"ה:) זוזי מאה דאינון סלעים דאיכא לספוקי דילמא זוזי צורי או זוזי מדינה ואי אפשר לפרש שתיהן אז אמרינן דיד בעל השטר על התחתונה אבל כאן דאפשר לפרש שכלול הכל בלשון ראוי פשיטא שכוללין בו הכל ולא שייך לומר יד בעל השטר על התחתונה דהא איתא בהדיא פרק מי שמת (דף ק"נ:) אמר נכסי לפלוני עבדא מיקרי נכסי מדתנן כו' ארעא מיקרי נכסי מדתנן כו' שטרא מיקרי נכסי מדתנן כו', שמעינן דכל מה שנקרא בשום מקום נכסי כוללין בלשון הנותן ולא אמרינן יד המקבל על התחתונה דילמא לא כיון הנותן אלא במה שנקרא בכל מקום נכסי (ה"ה ראוי שבשום מקום) מיקרי סתם ראוי דודאי כוללין בלשון ראוי וצריך לקיים תנאו, ועדיף מזו כתב הרשב"א בתשובה סימן תתקנ"ב באשה אחת שכתבה כל נכסיה לראוי לירש בעלה ובא בן הבעל בחיי אביו ורצה (לירש) הנכסים באומרו שהוא ראוי לירש אביו, ופסקו הרמב"ן והרשב"א דהדין עמו הואיל וגם בחיי אביו מיקרי ראוי לירש מדתנן כו' א"כ כל שכן כאן שמקרי ראוי לו אפילו בחיי האב שאין לומר שלא כיון בזה הראוי וכל מה שנקרא ראוי בכל מקום ולא שייך למימר יד בעל השטר על התחתונה, ונ"ל שגם זו תשובה נוצחת לא יכחיש רק מתעקש. ואין להקשות על זה מהא דאמרינן ריש פרק הכותב בכתובות (פ"ג:) ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה, והתם אין הדברים סותרים זה את זה, דהא פריך התם לענין פירות וירושת האיש את אשתו דקתני התם הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך אוכל פירות ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה שאם מכרה ונתנה קיים ואהא פריך ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ואפ"ה משני יד בעל השטר על התחתונה, י"ל דשאני התם דהתם שלשה דברים חלוקים הם ולא נכללים בשם אחד ועל כן אמרינן יד בעל השטר על התחתונה, א"נ כח איש אצל אשתו הוא עדיף לומר ביה יד בעל השטר על התחתונה אע"ג דלא אמרינן הכי במקום אחר משום דידו עדיפא מידה כדאיתא התם לענין אם מהני סילוק דין ודברים אין לי בנכסיך, א"נ דלא קי"ל כתירוצו של אביי רק כדאמר רב אשי התם שם דמשני ליה בתירוץ אחרון בנכסייך ולא בפירותיך: