שאלות ותשובות רמ״א · חלק כ״ה סימן א׳

לרזיו ליה כבר בתיה שלום דמטיבותיה מטיב לאומתיה כולם פתחין סגרין. שלטן ועטרן. חכם ואיש ישרן. נבון ובר סברן. בתורה אדירירון. לו ידות ארבע בארבע ובשית. "משדד עמקים, "שואל בין הפרקים, "הלא דבריו מדבש מתוקים. עוקר הרים פטיש החזק עמוד הימיני ה"ה הגאון כמוהר"ר משה נר"ו. בהיות שבעו"ה ביום בוא דבריך נטרפה השעה ונשבה ארון הקודש ונתבקש בישיבה של מעלה, מאור הגולה, רוח אפינו משיח ה' רב הרבנים גאון הגאונים נשיא ישראל (ה"ה אדוני מ"א) הנקרא בשם קדשו מוהר"ר שלום המכונה שכנ"ו זקצ"ל ה"ה הכ"מ אשר עליו היה נאמר צדק צדק תרדוף לקיים מה שנאמר בקש שלו"ם ורדפהו לשכנ"ו תדרשו ובאת שמה. ועתה בעו"ה נפשי עגומה. ושפתי אטומה. ואין בידי להשיב מה. כי נתפרדה החבילה. ואין דעתי צלולה. כי נפלה עטרת הגולה. על זאת נפשי עצובה. דאבה כאבה. ואני אנה אני בא. על כל זאת שלא להשיב (פניך) היקרים רקים אדון (לפניך) בקרקע מן הבא בידי בהיות דברא כרעא דאבוה הוא, וזכרתי מאמרם ז"ל כל שאינו מניח בן כו', עיין שם בפרק יש נוחלין (דף קט"ז.) והנה דרש ר' פנחס מאי דכתיב והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא מפני מה כו' יואב שלא הניח בן נאמר בו מיתה כו' והכתיב מבני יואב עובדיה בן יחיאל אלא דוד שהנית בן כמותו נאמרה בו שכיבה וכו'. וק"ק למה התחיל בשינויא בתרא בדוד ובשינויא קמא ביואב (אולי דנוסחא אחרת נזדמנה לו). אלא בא ללמדנו דלא הדר ביה מכל וכל אלא גבי דוד אבל גבי יואב אע"ג דה"ל בן כיון דלא הוה כמותו מעלה עליו הכתוב כאלו אין לו בן לענין ההוא דיש נוחלין שהבאתי לעיל דפשע דה"ל ללמדו ולהדריכו. לכן אני מחוייב להשלים לגול מעליו חרפה זו ושיצדק עליו למימר שכב עם אבותיו, ע"כ נכנסתי לדברים להבין מה טוב, נדרשתי ללא שאלוני, נמצאתי ללא בקשוני אומר הנני הנני, להבין דברי תחכמוני, אף כי לא הורשיתי למשוך בעטי מיעוט דעתי אולי משגה הוא. וזה חסדך אשר תעשה עמדי, שתבוא תדיר בכתבך לדבקני אחריך אדבר. ולא כמתגבר. כי נעמה תורתך. ומתוקה שאלתך. וגברו סברותיך וראיותיך. ואיך לבי ערב. לקרב אל הרב. והוא גבור מצויין. משיב כענין ושואל כהלכה. תיכף לזכרך ברכה. שמורה וערוכה. ברמ"ח איבריך. אבר"ך יקראוך. בראש יושיבוך. ומטיבותא אשיב לך ריכא. ראשית דברי פי חכם חן הענין הוא, כי בא הנה סופר אחד מארץ רוסיאה והוא מוסמך ואמרתי לו שיכתוב לי זוג של תפילין וכתבן ונתנן לי ובדקתי אותם והיו כתובים כתיקונן אך דבר אחד ראיתי בהן לא נכשר בעיני, וזה הדבר, כי היה פרשת שמע מסיימת באמצע שיטה ופרשת והיה אם שמוע היתה מתחלת בראש הדף ובראש השיטה, ואמרתי לסופר לא יעשה כן במקומנו לסיים פרשת שמע באמצע שיטה ולהתחיל פרשת והיה אם שמוע בראש השיטה, וגם במקומכם אי אפשר שיעשו כן שהרי הרא"ש והרמב"ם ז"ל כולם מסכימים שהשלש פרשיות תהיינה פתוחות ופרשת והיה אם שמוע תהיה סתומה. וכשהיא כתובה באופן הזה נקראת פרשת והיה אם שמוע פתוחה שהרי כתב הרמב"ם בפ"ח פרשה פתוחה יש לה שתי צורות אם גמר באמצע שיטה מניח שאר השיטה פנוי ומתחיל הפרשה שהיא פתוחה מתחלת שיטה שנייה, גם הרא"ש מסכים לזה שכתב הפתוחה צריכה שתהיה פתוחה בסוף השיטה או בתחלתה כדי תשע אותיות הלכך אם נשאר בשיטה עדיין כדי לכתוב תשע אותיות או יותר יניח חלק ויכתוב בראש השיטה שתחתיה וכו', הרי נראה בפירוש דבאופן כזה מקרי פתוחה אליבא דכ"ע. והוא השיב לי הנה בכל ארץ אשכנז עושים כן ואין פוצה פה ומצפצף עכ"ל: