שאלות ותשובות רמ״א · חלק כ״ד סימן ב׳

ועוד נראה קצת להוכיח דלא אמרינן מיגו דנאמנת לענין פסול קהל נאמנת נמי לשאר דברים. מהא דכתב רש"י במתניתין דלעיל מה טיבו של זה פלוני וכהן הוא, ופירש"י כהן לאו דוקא אלא ר"ל מיוחס וכן פירש הר"ן שם. והשתא אי אמרינן מגו דנאמנת למקצת דבריה נאמנת לכולן א"כ מנ"ל לרש"י דלמא נאמנת לשווייה כהן ממש מכח מגו זה. ואין לדחות דהני מילי תרי דברים נינהו דאין הכשר יחוסו לענין נשואיו תולה בדין כהונתו ולכך פלגינן דיבורה בזה, אבל לענין שמותרת להנשא לכהן ולישראל הכל הוא ענין נשואין ולכך אמרינן בה מגו, דאם כן אין הנדון דומה לראיה שאנו דנין לענין חליצה, ומ"מ אפשר שדעת מר דלענין שיהא ישראל גמור לא רצו להכשיר לחצאין ולא משום דלא פלגינן דבורא. וכן דקדק מר בלשונו והיא סברא נאותה. אך אינה נראית מוכרחת ממה שכתב וז"ל דהא פי"ח מא"ב חלק המ"מ בין האשה לולד וז"ל ולזה לא החמירו בולד כלל כו' עד אבל בה עצמה כו' עד לכתחלה לא תנשא אלא בתרי רובי כו', מדברים אלו משמע דהאמינו להכשיר הולד אפילו לכהונה לכתחלה אע"ג דליכא תרי רובי. ראשונה מדאמר ולזה לא החמירו בולד כלל משמע אפילו לכהונה אשר אנחנו עסוקים בו שם. שנית דמדבריו משמע שהחמירו באשה יותר מבולד ואי בעינן תרי רובי א"כ דין האשה והולד שוין. שלישית דאם דין הולד שוה לדין האשה לענין כהונה אמאי הוצרך לחלק בין אשה לולד למה לא חילק בולד גופו בין פסול כהונה לפסול קהל עכ"ל דמר. והנה באמת אין זה הכרח דמידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא וכמו שפירשתי לעיל דעת הגמרא דמאחר דלא מצינו פסול אשה אלא לענין כהונה וכן ר"ג לא קאמר דנאמנת אלא לענין כהונה פ"ק דכתובות (דף י"ג) ואבא שאול נקט דינו לענין הולד לענין פסול קהל כמו שמבואר שם פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) לכן נקטו גם המחברים והמפרשים תרווייהו, ונקט לענין פסול קהל דין הולד ולענין פסול כהונה דין האשה אבל לא לחלק ביניהם שיהא דין האשה חמור מדין הולד אלא לחלק בין פסול קהל לפסול כהונה. ומה שהוכיח מר מדהשמיט הרמב"ם דין בתה דפליגי בה ר"י ור' אליעזר מה דינה לכהונה והלכה כר"י ואי היתה צריכה תרי רובי היה לו להזכיר פי"ח אלא ע"כ שסמך על מה שכתב פט"ו שהולד כשר אפילו להשיא לכהונה לכתחלה מטעם שכתבתי עכ"ל דמר, ובאמת שקושיא זו חזקה היא וראויה לחכם כמעלתך אך שקושיא זו גם כן יש להקשות אמאי השמיט כותי ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכהונה כמו שכתבו הגהות מיימוניות פט"ו שם דאיתא כן בירושלמי וכתב ג"כ הרמב"ם שם שהיא כשרה בסתם. ואדרבא יש לדקדק מדכתב הר"מ דין זה פט"ו אצל פסול קהל ולא חזר וכתבו פי"ח דהוה רבותא טפי ש"מ דאיכא לחלק בין פסול קהל לפסול כהונה, ומה שלא הזכיר הרמב"ם פסול בתה כמו שהזכיר פסול עצמה בין בכותי ועבד הבא על בת ישראל בין בשתוקי צריכין לומר דסמך אמה שכתב בתחלת הפרק ההוא דדין האשה והולד שוין לענין פסול כהונה ולכן לא הוצרך ג"כ לאשמועינן דהלכה כר"י דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה דמאחר שכבר פסק פט"ו דאצל פסול קהל נאמנת לכתחלה לא אתא לאשמועינן בפרק זה אלא מה דחמור לענין כהונה מלענין ישראל וא"כ מאחר שפסק דאפילו בה בעינן תרי רובי כ"ש בבתה ולא הוצרך לפסוק דאם נשאת לא תצא לענין שריותא דבת דההוא יכולין למילף מפרק ט"ו דאם התם מותרת לינשא לכתחילה אין מוציאין אותה לכל הפחות גבי פסול כהונה. וגם לא הוצרך לאשמועינן דתינשא לכתחלה בתרי רובי, כר' יוחנן דאמר דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דזה פשוט דהא אף ר' יהושע דפוסל בה מתיר בתרי רובי כדאיתא בגמרא סוף פ"ק דכתובות, וא"כ ה"ה לר' אליעזר בבתה. כן נ"ל לפי ענ"ד שמועה זו ועל מר להראות לי דרך ישר בעיניו. וכל זה דברתי להלכה אבל לא לענין מעשה דידן שדנין עליו, כי סהדי במרומים שבא הנה גיסי מוהר"ר יוסף שהיה ביריד לובלין והגיד לי איך שדיבר מזה עם מהר"ר בצלאל והסכימו שלא להעלותו לא מצד הדין רק שהוא בזיון לתורה כי נקל הוא בעיני הבריות, אך מכאן והלאה אהיה בשב ואל תעשה לא אתיר ולא אאסור ויהי לו אשר לו מאחר שעלה ברשות לא ירד וכדיעבד דמי דאם נשאת לא תצא. ומה שכתב מר להעתיק החתימות שלכם, דע כי מעלתו לא חתם לו מאומה רק העיד על החתימות שלו שהם ישרות אבל הגאון אבי בכתב הסכים עם אחרים שסמכוהו אך שכתב שאינו ניכר לו וסומך על יד אחרים שתהו בקנקנו. ומה שכתב מר מדברי הרמב"ם שכתב שסומכין לחצאין, הנה אני אומר שאין זמננו זה כזמנם שלא הורו אלא ברשות רבם והיו נזהרין בכך ולמה שהותרו הותרו והיה מורא רבן כמורא שמים עליהם, אבל בזמננו זה שאין בודקין מס"ת ולמעלה וכל מי שנקרא בשם מורינו הוא הותר בכל דבר ואין צריך לרשות אחרת נראה דאין להכשירו לחצאין (ועוד דהרי כתב הרמב"ם בהדיא דאין סומכין לחצאין אלא כשראוי לכל אבל כשאינו ראוי לכל אין סומכין לחצאין דכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו), וכל זה כתב הרמב"ם בהדיא פ"ד מהלכות סנהדרין. ע"כ מצאתי בהעתקה: