שאלות ותשובות רמ״א · חלק כ״ד סימן א׳

מה שכתב לי מר באודות השתוקי שראוי לעלות ליוחסין על פי אמו שאמרה לכשר נבעלתי ודקדק כן מדברי המ"מ פי"ח מאיסורי ביאה כו', הנה דברים אלו תורה הן וללמוד אני צריך על כן אשאל מכם הוראה בענין זה, ולכן אציע דברי לפני כסא כבודכם וע"י זה יתברר ויתלבן הדבר מבית מדרשכם, וזו היא הצעת השמועה (פ"ק דכתובות דף י"ג) ראוה מדברת עם פלוני ואמרו מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ורבי אליעזר אמרו נאמנת ר' יהושע אומר אינה נאמנת וכו' (שם ע"ב) בגמרא אמרינן א"ר יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ור' אלעזר אומר אף המכשיר בה פוסל בבתה. אמר רבה מאי טעמא דר' אלעזר איהי אית לה חזקת כשרות, שמעינן מזה דדין הבת גרע מדין האם, והשתא לאותן המפרשים שסוברים שגם האם בעיא תרי רובי לכתחילה, לעד"נ דכ"ש הבת דבעיא תרי רובי, וכן משמע בטור אה"ע סוף סימן ט"ז דמשווה דין הבת והאם להדדי ואפילו לדברי הרמב"ם והרשב"א שכתב דבטוענת סגי לה בחד רובא מ"מ כ"ע מודים לענין כהונה שלא תנשא לכתחלה אלא בחד רובא דהיינו רוב כשרים אצלה הא לאו הכי לא אע"פ שאם נשאת לא תצא אפילו ברוב פסולים אצלה כמו שהאריך בזו המ"מ סוף פרק הנ"ל וכן הר"ן ספ"ק דכתובות. וא"כ בנדון דידן דרוב פסולים אצלה דרוב העיר כותים אינה נאמנת לדבר שהוא פסול דאורייתא כמ"ש המ"מ פט"ו שם. ומה שחילק מר ביניהם מטעם שכתב המ"מ דמאחר שלולד לא היה לו תקנה אילו לא הכשירוה הוה ליה כדיעבד באשה. והוסיף מר מדעתיה בנתינת טעם לשבח וז"ל, ומעתה היה נראה לפי דרכי דבטוענת לכשר נבעלתי נאמנת להכשיר הולד ומשיאים אותה לכהונה אפילו ברוב פסולים אצלה דמאחר שהתירוה לבא בקהל שהוא ספק דאורייתא ומעוות לא יוכל לתקון לא רצו להכשירו לחצאין ודינו כישראל גמור עכ"ל דמר. אע"פ שסברא זו נאותה נראה דיש להקשות עליה מהא דאמרינן פ' י' יוחסין (דף ע"ג.) אמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש, מאי אמרת דילמא אזלה איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי התורה אמרה לא יבא ממזר, ממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ממזר ספק יבא, ומה טעם שתוקי פסול שמא ישא אחותו מאביו, והקשו שם על סברא זו ומסיק דלא שכיח אלא מעלה עשו ביוחסין, והשתא איכא למידק אמאי לא אמרינן טעמא דחיישינן שמא תנשא לכהן והתם פסול מדאורייתא דהא רוב פסולים אצלה לענין כהונה. דהא כתב רש"י על מה שאמר רוב כשרים אצלה וז"ל ואף כותי ועבד אם בא עליה אין הולד ממזר, א"כ לענין כהונה אם בא עליה כותי או עבד דהולד פסול מדאורייתא כמ"ש הרמב"ם פי"ח דאיסורי ביאה שזו היא זונה האמורה בתורה א"כ יש לחוש שמא תנשא לכהונה ואם כן היה להם לומר תנשא מטעם זה, אלא ש"מ דטעם זה לא היה מספיק דהיה אפשר לאוסרו לכהונה אע"פ שכשר לבא בקהל ולא מיקרי זה הכשר לחצאין, דכמה כשרות לבא בקהל ואסורות לכהונה. וידעתי במכ"ת שלבו לב אריה לדחות ראיה זו דמטעם כהונה לא היה להם לאסור רק שתוקית דפסולה, אבל שתוקי אין לאסור דהרי אין הכשרות שבכהונה מוזהרות לינשא לפסולים. ולכן אביא עוד ראיה אחרת יותר חזקה מזו. עוד אמרינן התם (דף ע"ד.) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקים את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת כמאן כר"ג כו' עד ואמר שמואל הלכה כרבן גמליאל חדא להכשיר בה חדא להכשיר בבתה. הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן, דאבא שאול עדיפא מדר"ג דאילו התם רוב כשרים אצלה אבל הכא דרוב פסולים אצלה אימא לא צריכא עכ"ל הגמ'. והשתא יש לדקדק אמאי הוצרך לומר הא בה והא בבתה ולא מוקי אידי ואידי בה או בבתה והא ברוב כשרים אצלה והא ברוב פסולים. ואי אפשר לומר דחזר בו מאותו תירוץ כשמשני הא ברוב כו' דא"כ היה לו לומר אלא. ותו דהא רש"י והתוספות פירשו הא ברוב כשרים אצלה כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולים אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס כו', והשתא קשה למה לא פירש דרוב פסולין מיירי כשאין רוב משיאין לכהונה. אלא על כרחך שמעינן דאבא שאול לא קאמר דנאמנת אלא לענין פסול קהל ולכך הוצרך רש"י לפרש רוב פסולים כגון ארוסה וכו' אבל לענין פסול כהונה לא קאמר אבא שאול דנאמנת ברוב פסולים הואיל ואיכא איסורא דאורייתא כמו שכתבתי לעיל. וא"ל א"כ מאי פריך תנינא חדא זמנא כו' הלא לא דמי דהתם מיירי לענין פסול כהונה ואבא שאול מיירי לענין פסול קהל, די"ל דמכ"ש פריך שפיר אם אמר ר"ג דנאמנת לענין פסול כהונה א"כ דאבא שאול ל"ל, ולכן לא קאמר אלא דרצה להורות דלעולם מיירי הא בה והא בבתה ר"ל דגבי ר"ג מיירי לענין פסול בה דהיינו פסול קהל, כן נראה לפרש מימרא זו. וא"כ שמעינן מינה דלענין פסול כהונה שהיא דאורייתא בעינן תרי רובי בבתה כמו בה: