שאלות ותשובות רמ״א · חלק כ״ב סימן א׳

גרסינן פרק חזקת הבתים (דף מ"ז:) אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זבינא כו', וכתב שם הרשב"ם ודוקא מכר אבל מתנה לא הויא מתנה דכיון דלא מקבל מידי לא גמר ומקני כדמוכח לקמן וכו', וכ"כ התוספות (מ"ח.) וז"ל לאו דוקא אונס הגוף אלא אפילו אונס ממון כההיא מעשה דפרדיסא ואם מסר מודעא לא הוי זבינא וכו' ודוקא מכר אבל מתנה תליוה ויהיב לא הוה מתנה אפילו לא מסר מודעא כו' וכתבו התוספות עוד דהיכא דבטיל מודעא בשעת זביניה מהני ביטול דאגב אונסו גמר ומבטל אפילו אמר בשעת מסירתו המודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל לא אמר כלום וכו' עד אבל מתנה אי ידעינן באונסיה לא הוי ביטול ולא גמר ומבטל, ומיהו אי לא ידעינן באונסיה ומבטל מודעא מדעתו נראה שבטולו בטול ולכך נוהגין למכתב בשטרי מתנה ביטול מודעי עכ"ל התוספות, וכן כתב הרא"ש שם, והמעשה דפרדיסא מוזכר שם בגמ' (מ') דאמרינן התם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעי אלא אמאן דלא ציית דינא אביי ורבא דאמרי תרווייהו אפילו עלי ועלך אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתב בה אנן ידעינן ביה באונסיה דפלניא לאו מודעא היא מודעא דמאי אי דמתנתא ודגיטא גילוי מילתא בעלמא היא ואי דזביני הא אמר רבא לא כתבינן מודעי אזביני. לעולם אזביני מודה רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדיסא דההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה לתלת שנין בתר דאכליה שני חזקה אמר אי מזבנת לי מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי כה"ג כתבינן מודעא עכ"ל הגמרא, והרי"ף הביא שם בהלכות ההוא מעשה דפרדיסא וכתב עליו נימוקי יוסף וז"ל, ואי קשיא לך היאך הכירו באונסו שאם המחזיק אמר לו זה בפני עדים פשיטא שהרי בא עליו בעקיפין ואין צריך למודעא, וי"ל כגון שהעמין לו עדים אחורי הגדר ושמעו שלא נתרצה לו למכור אלא בהכרח כגון זה מעידין על אונסו והכל לפי דעת השומעים וכן כתבו הראב"ד והרשב"א עכ"ל נ"י. (מיהו הרמב"ם בפ"ז מהלכות מכירה כתב דההיא מעשה דפרדיסא מיירי שהעדים שמעו הכפירה בב"ד ואח"כ ידעו האונס וכו' א"כ פליג אדברי נ"י ואפשר דלא פליגי ומר אמר חדא ומר אמר חדא וצ"ע בדברי הרמב"ם), וכתב עוד שם בנ"י בשם הר' יונה כדעת התוספות והרא"ש דאם בטל מודעות אח"כ הוו מבוטלין ואע"פ שאנסוהו על כך ואפילו ביטל תחילה כל מה שיבטל אח"כ. אבל הרמב"ן והרבה מן האחרונים סברי דאם ביטל תחילה כל מה שיבטל אח"כ לא הוה זביניה זביני עכ"ל, וכן כתב שם (קפ"א:) והסכים שם לדברי הרמב"ן. וכתב ולפיכך נ"ל דכל היכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולים שיעשה הרי המכר בטל ואין לו תקנה עכ"ל, וכן כתב הרמב"ם פרק ו' מהלכות מכירה, וכתב עוד שם דדין מכירה כדין מתנה (ופשרה כדין מכירה), וכתב עוד חושן המשפט סימן ר"ה הא דאמרינן תליוה וזבין הוה מכירתו מכירה היינו כשאין כופהו אלא על המכירה אבל אם כופהו ליתן לו פחות משויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח והוה כמו שאנסוהו ליתן לו מתנה שאינה מתנה, וכתב עוד בשם הר' יונה הא דאמרינן דכשלא מסר מודעא ממכרו ממכר הוא בקרקע אפילו אם לא נתן לו כל שויו לפי שאין אונאה לקרקעות, אבל מטלטלין כיון שיש בו כדי אונאה או כדי ביטול מקח אין כאן תורת מקח, וכך כתב נ"י בשמו פרק חזקת הבתים: