שאלות ותשובות רמ״א · חלק י״ז סימן ג׳

ועל השאלה השלישית. לבי אליה אשית. והנה גנבתה רוח קדים חרישית. ועליה יסודו השואל השית. אך ממנו תהיה נטשית. וזה כי קבל השואל. על אחד שמו יוזל ווייל. עבר עליו דרך כבושית. ולבשה אותו רוח טפשית. עד שמסר ועכר שארו. ודברים רבים כאלה אשר פעל עמו. עמד לו על גופו וממונו. ומ"מ הוצרכתי לשום מחסום לפי. אף כי לפי דברי השואל רשע לנגדי עומד בדופי. ואפשר שהשואל כהוגן שאל. וזה האיש יוזל כאלה פעל. מ"מ מה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי. להית תמים מפעלי. ונאמר שמע שוא לא תשא. ופני עשיר לא ישא. ושמוע בין אחיכם. תשימו לעיניכם. ואף כי אין עדות ברורה הגיע לידי. שעליה אוכל לסמוך לשום תשובתי בצדי. וגם באם כן הוא לא נאה ללכת באלה. כי כבר מבואר ונגלה. תשובת מוהר"ם והביאו הגהות מרדכי בקידושין, על שני בעלי דינים שאחד מהן ת"ח ויודע לכתוב ראיותיו ושכנגדו ע"ה, אין לת"ח לכתוב בעצמו אלא הדיינים יעתיקו אחר שיכתוב הוא דבריו כדי שלא יהא נחשד המורה ששולחין אליו פן ישא פני ת"ח עכ"ל המרדכי. הרי שהדיין צריך להיות מנוקה מכל מום וחשד. כל שכן לכתוב באם כן שיהא נחשד. ואפשר שמתוך דבריו ילמדו לשקר. למשפחת העקר. וכ"ש במקום שלא הגיע לידו רק דברי האחד. שלנפשו ירא ויפחד. שיהא מתון בדין. ויראה תחילה ויבחין. אך לא אוכל להתאפק. לומר כי בזה אין לפקפק. ומי לא יודע דינו. ברור כשמש. ראה אלהים ויוכח אמש. ולא היו דברים אלו צריכין התרה. והעושהו היה מקריב כפרה. וגם מותר להציל עצמו בממונו. ק"ו מרב כהנא דשמטיה לגרונו. בהגוזל בתרא (דף קי"ז). ואין לומר דמפרך זה הקל וחומר. דהא כתב הרי"ף (פרק הגוזל בתרא) ושאר פוסקים דממונו אסור לאבדו. אע"ג דנדון בכבודו. ה"מ לאחר התקלה. אבל לא בשעת הצלה. דאז קנסינן ליה בגופו ולא בממונו. כדי שהצדיק היוצא ממנו יירש הונו. ודבר זה מבואר במשל הקדמוני בתשובת מוהר"ם אשר כתבה המרדכי פרק הגוזל בתרא, ובסוף סדר נזיקין (סימן ט"ו) בספר המיימוני באודות הריב שבין ר' אפרים ורבי יואל. אשר נודע בישראל. ובודאי לא גרע מההוא חמרא שרצה להטביע למברא. דאמרינן פרק הגוזל בתרא דהוה ליה אותו הממון רודף. והוא הדין לכל מי שמפני הממון נרדף. וגם שהוא לא גרע, ממה שמוזכר בגמרא, פרק הגוזל ומאכיל (דף קי"ז") ופרק בן סורר (דף ע"ד.) שהנרדף שכליו של רודף משבר שהוא פטור שלא יהא ממונו חמור מגופו. ושלא יהא לנרדף לאבן נגפו. וידוע שכל הפוסקים המשילו, דינו לדין רודף בכללו. ובכל דיני רודף יהיה נדון. ובלבד שיעשה בזדון. והוא עדיין בשעת מעשה. או במוחזק לכך שיש לחוש שלא יכשיל לעתיד לבא אחרים. אלו דברים הנאמרים. אך אחת אצטרך עליו להעיר. מוזכר בדברי המרדכי ב"ן יאי"ר. פרק הגוזל בתרא שכתב שם בדין כל דאלים גבר. דלא מתקרי כן אלא במתכוין להזיק אבל לא בכוונתו להוציא את שלו מתחת יד חבירו. אבל בתשובת מוהר"ם שם מחשבו כאילו מסרו. וכן הוא בתשובת הרא"ש (כלל י"ז סימן ד'). סוף דבר כל דיני מזיק ביד אנסים הנמצאים בכלל כללתי. אבל לעת עתה לשום אדם בפרט לא פרטתי. מאחר ששום עדות עדיין בזה לא ראיתי. מ"מ מכסה פשעיו לא יצליח. כי מתנגדו לסוף עליו יצריח. והמחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. לא יתכפר בכל אילי נביות לחטאת ולאשם תלוי. ועל כן יחוש לראשו בראשונה. כי הלכה כרשב"ג מלבד בראיה אחרונה. ובאמת שלא אוכל להבין, דעת המבין שם משמעון כי אבחין, מה לו לצרה, לדרוש לכפרה. שמותר פשוט ולא אסור. אך אם דבריו הם אמיתים. שמתנגדיו הם אסורים ברהטים. אך מי יוכל לדון בזה. בלא עדות ובלא ראיה אשר יאמר כי הוא זה. והשאלה מצד אחד מגולה. ומצד השני מכוסה. וללכת באלה איני מנוסה. ולדיין הקרוב ראוי לקרבו. בעוד שהמלך במסבו, רק לב יודע מרת נפשו. והוא גואל הדם בו בפגשו. ודבר המסור ללב נאמר ויראת מאלהיך. והוא יודע כל תעלומות יהיה נגד עיניך. ושלא יהא כל אחד בונה לעצמו במה. ישמר עצמו מן הכלימה. להיות נקי מה' ומישראל. את הרב החסיד מהר"א סג"ל אב"ד שלו יהא שואל. ועל פיו יצא ויבא לעשות לו בעצמו דין. והמשכיל יבין: