שאלות ותשובות רמ״א · חלק י״ז סימן ב׳

ועל השאלה השנית אשר העמיקו שחתו לסתיר עצה במעמקים. עדות במסתרים להקים. ע"פ דיינים רקים. בוקי סריקים. מלאים קיא צואה בלי מקום. בארור בל יקים. את כל דברי התורה. והאחד מן הארורים מכה רעהו בסתרה. נגד נגידים אדבר. ומילין אחבר. כבר נודעו אותן הדברים. אשר עברו בשערים. בפראג הבירה. שמעשה רע כזה קרה. משנה שעברה. ובא הדין לפני חכמי קראקא. האחד הישיש מורה לצדקה. הגאון מוהר"ר משה לנד"ו. והשני אשר בצדו. הגאון גיסי מוהר"ר יוסף כ"ץ. אשר מתוך הלחץ. שאין בית דין שוה שלא יחץ. נמניתי לשליש עמהם. ואני הקטן שבהם. ונבררנו אנחנו השלשה. להורות להם הדרך המפולשה. וכן עשינו לפי דעתנו. והבאנו ראיות מופתיות לדברינו. שעדות כזה אינו לא מעלה ולא מוריד. והמגביהו ראוי להוריד. ואין לו עלייה. רק בפיוס וכפיה. תחת יד שגבה עליו ואת רעים להתרועע. בדין מוציא שם רע כזה נפסק על פינו. וכל חכמי הדור ת"ל הסכימו עמנו. ועדיין אותן תשובות מונחות ביד מרדכי בר גרשון כהן. גם ביד רבים מועתקות מהן. ולכן בזה הוא יתרון. להחזיק דברים שנגלו בישראל וישורון. ועל כן אומר. שמי שנפשו שומר. ירחק מעדיות כאלה. ולא ישכין באהלו עולה. להשמר בנגע צרעת ותקלה. כדין מוציא שם רע שדינו במלקות וצרעת. ממנו לא יהיה נגרעת. ויהא לוקה בקל וחומר. אתא לילה וגם בוקר אמר שומר: