שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״י סימן ג׳

ועוד דמאחר שכבר מרדכי אומר שזוכר הק"ס שעשתה האשה הנ"ל נגד בעלה על ענין השובר הוי עד בעל פה על ענין השובר ומצטרף עם עד החתום כדאיתא בהדיא פרק גט פשוט, אמימר אכשר בעד בכתב ועד אחד על פה, ואע"ג דכתב הרא"ש שם דדעת האחרונים דאינו מצטרף רק לגבות מבני חורי אבל לא ממשעבדי, כבר נתבאר דלענין קיום שובר הבא לפטור מלשלם הכתובה עדיף מגביית בני חורי דהשתא אפוקי מפקינן מינייהו אחזוקי בכה"ג מבעיא. ועוד דהרי כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות עדות אם אמר אותו שלא כתב עדותו קניתי מידו על ההלואה ולא בא המלוה ולא שאל ממני שאכתוב שניהם מצטרפים ונעשה מלוה בשטר גמורה עכ"ל, וה"ה בנדון דידן ואע"ג דלא קבלה קנין ממרדכי החזן הנזכר רק בפני עדים החתומים זה אינו מזיק דכל מי שהיה אצל קניית הקנין יוכל להעיד על זה (כמו שכתב הטור והרמב"ם), וכמו שפסק בהדיא בתשובת הרשב"א סי' אלף ע"ג, דכל מי שראה הקנין יוכל להעיד עליו ועדותו עדות ומצטרף. גם הוא מוכרח מדברי הירושלמי דמוקי ההיא דגט פשוט דאמרינן עד אחד בכתב ועד אחד בע"פ מצטרף ומוקי ליה בשנים חתומים בשטר ולא יוכל לקיים רק אחד מהן מצטרף אחד מן השוק אל זה העד המקויים, וסתם קנין נעשה בפני עדים החתומים ואפ"ה מצטרף עד שבע"פ והוא ממש כנדון דידן. ואין לחלק בין עד אחד החתום על השטר ועד אחד ע"פ או שהיו שנים חתומים ואיו יכולים לקיים רק אחד מהם כדאיתא באשר"י פרק גט פשוט, ואדרבה דשנים החתומים ואי אפשר לקיים רק אחד מהן עדיף טפי כדמייתי התם מן הירושלמי וכמו שכתבתי. ועוד אני אומר דשטר זה מקויים בשני עדיו דמאחר שכמר שמעיה העיד שזוכר ענין זה השובר ושחתם עליו אחר שחתם העד הראשון כנ"ל, א"כ מעיד על חתימת חבירו שהיא אמיתית רק שאינו מכיר החתימה גם מרדכי החזן מעיד שמכיר החתימה והם מצטרפים לענין קיום החתימה: