שאלות ותשובות רמ״א · חלק ק״י סימן ד׳

ובתחילה אברר שכמר שמעיה יוכל להעיד על חתימת חבירו ולא אמרינן דנפיק ממונא נכי רבעא אפומא דחד סהדי דהא אמרינן פרק ב' דכתובות דאם מת עד אחד וליכא אלא חד דמכיר חתימתו, העד השני יכתוב חתימת ידו אחספא ושדי ליה בבי דינא ומחזקי ליה בי דינא וחזי ליה ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך, וכתב שם נ"י דה"ה אם יש עדי קיום אחתימת העד החי וכ"ש הוא ואם כן ה"ה בנדון זה שכבר נתקיימה חתימת כמר שמעיה ולא הוצרכה לסהדותיה על חתימת ידו, וא"כ הוא וכמר מרדכי החזן הנ"ל מצטרף לאסהודי על חתימת יד עד השני החתום, ואף כי אינו מעיד שמכיר החתימה רק שאומר שזוכר ענין השובר ושחתם העד לפניו הוי עדות, וכמו שאמרינן פ"ק דגיטין לענין עד כותי דכשר בגט אשה ומוקי לה בגמרא כגון דחתים ליה ישראל לבסוף דאי לאו דכותי תבר הוא לא מחתים ליה מקמיה ופריך בגמרא א"ה אפי' שאר שטרות נמי אלא אמרינן רווחא שביק למאן דקשיש מניה ה"נ רווחא שביק למאן דקשיש מיניה אמר רב פפא זאת אומרת עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה וכו' והקשו שם התוס' אי לאו דכותי חבר וכו', תימה א"כ כולא שטרא נפק אפומיה דחד סהדא דחתים לבסוף, וי"ל דאין לחוש כיון דהאי כותי כשר מדאורייתא דגירי אמת הן עכ"ל, הרי קמן דבדרבנן סמכינן אהאי סברא דאי לאו דכותי חבר הוא וכו' וה"ה לענין קיום שטרות דרבנן והוא מעיד שחתם אחר העד דסמכינן אהאי סברא דאי לאו דעד הראשון נכון הוא לא חתים ליה מקמיה, ואע"ג דבשאר שטרות העדים חותמים זה שלא בפני זה ואיכא למימר דלמא רווחא שביק וכו', בנדון דידן שמעיד בהדיא שחתם העד לפניו ליכא למיחש ומצטרף עם כמר מרדכי לקיים העד השני, ודין קיומיהון, נאום